חיים ביטוב

נולד ב-כ”ד בחשוון תר”פ – 17.11.1919 בברלין (גרמניה).

נפטר ב-א’ בניסן תשנ”ג – 23.03.1993 במזרע.

בן הלה והנרי ביטוב.

אח לגבי ביטוב, אורזולה סנדנר.

נישא לשושנה.

אב לעירית פורת, גדי, דורון ותמר.

סב לליאור, אורי, רועי, רותם וניר פורת, קלי ביטוב (בארה”ב), דניאל, אלה ורוני ביטוב.

נינים – 3.

חיים עלה לארץ עם הוריו בשנת 1936.

המשפחה גרה בירושלים, שם היה חיים שוליה של נגר. הוא הצטרף לתנועת השומר הצעיר ואח”כ לחברת נוער שעלתה מגרמניה והשלימה את קיבוץ מזרע בשנת 1941.

במזרע עבד כחצרן בבית הילדים. זמן קצר עבד עם דולק בארנביה ואחר-כך, החזיק חזיריה, עד אשר הקיבוץ נאלץ לסגור עקב הדרישה לכשרות.

(לחזירים קראו “לא כלומניק’ים”, על-מנת למנוע את הפצת המידע בדבר גידולם במזרע).

מקומות נוספים בהם עבד היו מחסנאות  במטבח ואחר-כך עבודה במרכולית, שם, לאחר מספר שנים,  נאלץ לפרוש עקב מחלת האלצהיימר שבה לקה בגיל 67.

הוא אהב מאוד מוזיקה ומגיל צעיר אסף תקליטים של מוזיקה קלאסית. בביתנו שמעו כל הזמן תקליטים עם סיפורים ושירים לילדים.

חיים אהב לשתף את חברי הקיבוץ בחווית שמיעת המוזיקה. בשנות ה-50, הוא ערך קונצרטים, תחילה בחדר הקריאה ואחר-כך, על הדשא ליד בית המשפחה, ולבסוף גם באולם של חדר האוכל. זאת הייתה חוויה נהדרת מפני שהמוזיקה התפשטה בכל חלל האולם הגדול ונשמעה היטב. בגלל אהבתו למוזיקה הודבק לו השם “חיים בטהובן”.

על-מנת להעשיר את אוסף התקליטים, גידל חיים מספר ארנבות וארנב זכר אחד. הארנבות שהתרבו נמכרו, ובכסף שקיבל תמורתן היה קונה תקליטים קלאסיים והקים תקליטיה להשאלה עבור חברי הקיבוץ.  חיים אהב מאוד לטייל והשתתף בחוג לידיעת הארץ של המועצה האיזורית יזרעאל. הוא לא רצה ללמוד נהיגה מפני שסרב להיות “נהג של שבת”.

בבית שררה אווירה רגועה ולבבית. חיים הביע את אהבתו לילדינו בחיבוק חזק וליטוף של ידיים חמות ואוהבות. בערוב ימיו, עקב המחלה בה לקה, העברנו אותו לבית הבריאות, שם זכה ליחס אוהב ומסור. ביקרנו אצלו יום-יום ואחר הצהריים לקחנו אותו בקלנועית לביתנו, דבר שאהב מאוד. הוא אהב לפגוש אנשים על השביל, וזכר אותם בשמחה.

בשנתיים האחרונות לחייו בילה לפני הצהריים בסב-יום במחלקה מיוחדת, שם עסק במלאכות יד שונות וקיבל טיפול מסור. (לכל משפחת ביטוב יש שעון רקוע, מעשה ידי אבא).

חיים נפטר בגיל 73.

יהי זכרו ברוך.