אמרנט נושקה 

חנה (נושקה) אמרנט

בת שרה ומשה מילגרום.

אחות למרדכי, דוד והלה.

נולדה ב-י”ט בטבת תר”ע – 31.12.1909 בטרנופול (גליציה, פולין. כיום, באוקראינה).

נפטרה ב-ח’ בניסן תשס”ב – 21.03.2002 במזרע.

עלתה לארץ ב-1931.

הגיעה למזרע עם קבוץ-עליה ב’ מנס-ציונה ב-1932.

נשואה לאברהם (טושק) אמרנט.

אמא ללילית, דליה ובן-ציון ז”ל ואם מאמצת לצ’יבי ולרותי.

סבתא לנכדות ונכדים רבים.

סבתא רבה לנינים וחימשים.

 

נושקה אמרנט

 חנה, אנה , אנושקה, נושקה, נולדה 31.12.1909 בעיר טרנופול שבגליציה- פולין (היום אוקראינה).

הוריה משה ושרה לבית מילגרום,  אנשים דתיים ציונים ונאורים בדעותיהם. אחיה הבכור מרדכי,

במקצועו רופא-שיניים, דבק במולדתו פולין ונספה בשואה. אחיה הצעירים דוד

והלה עלו לארץ בשנות ה-30. בביתם בפולין, במרתף, היה בית-ממכר לבירה ותמיד 

המה באורחים ומבקרים. המסורת היהודית הכתיבה את אורח-החיים היהודי בו

החגים נחוגו כהלכתם והשירה, תמיד בקעה מהחלונות כשקולה הצלול של נושקה בלט במיוחד.

נושקה למדה בבית-ספר נוצרי פולני, היתה תלמידה מצטיינת ופעילה ובשל כך, לא

סבלה מהאנטישמיות. בזיכרונותיה היא כותבת: “בבוקר מיהרתי לבית-הספר העברי

ללמוד את השפה והספרות העברית ואחה”צ, רצתי לגימנזיה של בנות נוצריות בה

סיימתי את לימודי בבית-הספר התיכון.”

“בערבים דוהרת לקן “השומר הצעיר” לפעילות בקבוצה שהדרכתי.”

בשנות פעילותה בתנועה, הכירה את טושק ונחשפה לרעיון הציוני- עליה לארץ.

הוריה קבלו את רצונה לעלות ארצה, רק לאחר שהרב נתן את הסכמתו.

ב-1931, עלתה לארץ והתקבלה לקבוץ-העליה בגבעת-הקבוצים שבנס-ציונה, שם

חיכה לה כבר טושק שעלה לפניה.

הקבוצה שהתגבשה בנס-ציונה, הצטרפה לקבוצת-המייסדים בקבוץ מזרע שם בנו טושק ונושקה

את משפחתם ושם, גם נולדו ילדיהם: לילית ב-1932, דליה ב-1939 ובן-ציון, (על-שם אביו של

טושק ב-1945.  צ’יבי ורותי, הצטרפו למשפחה מאוחר יותר.  

 במזרע, עסקה במלאכות שונות אך תמיד ספרה בגאווה על עבודתה ברפת.

 במהרה השתלבה במערכת-החינוך ובהוראת-המוזיקה.

כמטפלת, נשלחה למוסד החינוכי במשמר-העמק כשבכאב ליבה עזבה את לילית הקטנה במזרע.

נושקה נשלחה להשתלמויות קצרות בתחום המוזיקה והניצוח והפכה למייסדת התרבות

המוזיקלית במזרע. אחד משיאי-פעילותה, היה הקמת מקהלת-הקיבוץ ששרה

בניצוחו של שלמה קפלן בחגיגות חצי-היובל של מזרע שהתקיימו בקיץ 1949.  

בראשית שנות ה-60, יצאה ללימודים בתחום החינוך המיוחד באורנים והקימה את מערך העזרה הלימודית בבית-הספר היסודי.

עבודה שעסקה בה בהתמדה עד יציאתה לגימלאות.

במסגרת פעילותה החברתית, הקימה והפעילה את מועדון-הקשישים לרווחתם של ותיקי-מזרע.

מכה קשה ניחתה על המשפחה, עם נפילתו של הבן הצעיר בן-ציון בעת שירותו הצבאי.

לאחר פטירתו של טושק ב-1989 וירידה בתפקודה, עברה להתגורר בדיור המוגן ולאחר מכן לבית-הבריאות של מזרע,

בו שהתה עד פטירתה בשיבה טובה. 

 

יהי זכרה ברוך.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן