booked.net

ארבל עוזי 

עוזי ארבל

בן דבורה ויצחק וֶרְמֵל.

נולד ב-א’ באייר תרפ”ה – 25.4.1926 במושב מרחביה.

נפטר ב-ו’ בניסן תשס”ז – 13.3.2007 במזרע.

הגיע לקבוץ עם גרעין “עין-גדי”.

אב לדן ז”ל, ארז ז”ל, אלון והדס.

סב לאלדד, חגית, אביב, אילת, בועז, מורן, ארז, רותם, שקד, גלי, יעל ואסף.

רב-סב לעומר, רומי, אורי, עידן, עדי, יואב, מאיה, שי, שחר, רועי ועומרי.

 

עוזי נולד באפריל 1926 במושב מרחביה, בן שלישי, בן-זקונים. הוריו דבורה ויצחק ורמל

עלו לארץ מרוסיה ב-1923 .

בגיל עשר, עבר עם הוריו לקרית-חיים, שהייתה אז שכונת-פועלים צעירה ומתפתחת.

שנות התבגרותו עברו עליו בקריית-חיים. הוא היה חניך בתנועת “השומר הצעיר” ולמד בבית-הספר

המקצועי שליד הטכניון. אלו היו השנים שעצבו את חייו. בית-הספר היה ברקע ותנועת-הנוער במרכז.

בראיון שנעשה עמו אמר: “זו היתה שכונת-פועלים, לא ידענו מה זה עשירים.

הלכנו במכנסי-התעמלות ובסנדלים, אפילו יחפים. היינו נוער עם הרבה אמביציות. כל מה

 שאמרו לנו יכולנו לעשות… ילדות כזאת קשה לשכוח.”

עוזי הגיע למזרע במסגרת גרעין “עין-גדי”. עוד לפני הגיעו למזרע, הצטרף לארגון הנוטרים

ואחר-כך להגנה. הוא השתתף בקרבות מלחמת-השחרור, מבצע “קדש”, מלחמת ששת-הימים,

מלחמת יום-הכיפורים ומבצע ליטני . היה בין מקימי חיל-התותחנים וסגן0אלוף במילואים.

במזרע, עבד תחילה בפלחה ואחר-כך היה בין מקימי מפעל תעמל בו עבד כמעט עד פטירתו

ומילא שורת תפקידים: מפועל פשוט ועד ניהול-המפעל.

עוזי וברכה הכירו במזרע. התחתנו ב-1947 והיו נשואים באושר 60 שנה.

הקימו משפחה עם ארבעה ילדים דן, ארז, אלון והדס.

ארז נהרג ב-1973, בקרבות בסיני במלחמת יום-הכיפורים. דן נפטר ב-2001.

המשפחה היתה מרכז חייו והוא עמוד-התווך של המשפחה.

יהי זכרו ברוך.

מתוך חוברת לזכרו של עוזי:

עוזי הלך לעולמו ביום 12.03.2007, והוא בן 81 כמעט. תולדות-חייו שלובות בתולדותיה של

 מדינת ישראל. תחנותיו הן ראשי פרקיו של הסיפור הציוני –  ילדותו במושב מרחביה,

בחיק ההתישבות העובדת; נעוריו בקריית-חיים, ובחירתו בתנועת-הנוער כמכוונת את דרכו 

 מכאן ואילך; פועלו במסגרת הכוחות הלוחמים ומגנים על ישראל, לאורך השנים ודרך

 המלחמות; חייו במזרע, הקיבוץ שהיה לביתו, ואהבו עד מאוד, ובנה אותו, וחי בו באחריות מלאה.

אלו הן תולדות פשוטות והירואיות, שקטות וסוערות. דרכו היא דרך -המלך של אותם שנולדו

 ובגרו בתקופת חייו בארץ-ישראל. זכויות רבות למי שהלך בדרך זו, ומי שהלך בה במלוא

 כוחו ותשוקתו וכשרונו –  התברך בחיים מלאי-משמעות. בדרך בה הלך, הגיע עוזי רחוק ככל

שיכול – ועל כך תפארתו, על כך גאוותו.

סיפור חייו של עוזי, שיש בו מלוא-החופן פעילות ומעש ציוניים וקיבוציים,

מתגלה בשיאו דווקא במימד האישי ביותר – חיי המשפחה.

עוזי השכיל, לצד תרומתו הציבורית, לבנות עם ברכה קן משפחתי, שאין דוגמא לו

בגיבושו. הוא ייחס חשיבות עליונה למסגרת המשפחתית, שלעיתים נזנחה בקיבוץ,

וכדרכו, הוא בנה את משפחתו לפי מיטב כשרונו ובאהבה גדולה.

עוזי היה, כך מספרים, בני משפחתו, עמוד-התווך של המבנה המשפחתי היציב והמשמעותי.

אסונות פקדו את משפחתם של עוזי וברכה, אסונות כבדים – ארז נהרג על גדות-התעלה

 במלחמת יום-הכיפורים. עוזי וברכה כאבו את כאבם בבית פנימה, אבל היו נחושים לחזור

 לשגרתם ולמסלול-חייהם, למענם ולמען שאר בני-המשפחה. מחוזקים ומוחזקים האחד בשני,

 הם הישירו מבט והמשיכו לצעוד בדרכם. סביבם היתה משפחה אוהבת, הולכת ומתרחבת.

שנים רבות אחר-כך, נפטר דן במפתיע. עוזי, האיש הגדול והחסון, שכתפיו נשאו במשך

 השנים משאות כבדים, ולא עייפו – שחה קומתו. אסונם גם הפעם לא עצר את מהלך-החיים,

אבל אפשר היה לדעת ששני בנים זה יותר ממה שניתן לשאת. לבסוף, הכניעה אותו מחלה.

לא בלי מאבק הוא הפסיד לה – לפי טבעו, הוא לא ויתר ולא ויתרו בני-משפחתו שאהבוהו,

אבל הקרב הוכרע. חיים של יצירה ומעש, שהיו בהם עבודה  ואמונה וסיפוק וגאווה וכאב

 ושכול. חיים מלאים –  באו אל קיצם.

 

יהי זכרו ברוך.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן