סלקה בכר

נולדה ב-ב’ בסיון תרס”ט – 22.5.1909 בסמבור (גליציה פולין. כיום באוקראינה).

נפטרה ב-י”ט באלול תשל”ד – 06.09.1974 במזרע.

עלתה לארץ בשנת 1930.

אם להגר טל.

סבתא לזוהר, דן, שרון ויותם.

מילדותה בקן השומרי בסמבור, גליציה המזרחית ובטרם מלאו לה 15 שנים נשלחה סלקה בשנת 1923, לסמינר זוטא תנועתי עם התארגנות שכבת המדריכים הצעירים העתידים לקבל עול החינוך השומרי החלוצי לקראת העלייה ארצה ולחיי-הקיבוץ.

סלקה סואנת בחיוניותה מדביקה בעליצותה וצחוקה וזמרתה את בני-גילה.

בשנת 1930, עולה ומגיעה לקיבוץ בנס-ציונה. בראשית 1931, הגיעה למזרע ומשתלבת במשק ובחברה. עובדת בשדות, ברפת, במטעים, ובטיפול בילדים. באורח-חייה הבהיר, נשמר מזגה הרענן והפתוח. היא שותפה פעילה במעגלי-הריקודים, ובחבורות-הזמר וההווי בקיבוץ.

במרוצת-השנים מתערערת בריאותה, אך רוחה אינה נעכרת. נוטשת את הענפים החקלאיים ועוברת לעבודה בסנדלריה ובמחסן-הבגדים. כל יום שמתאפשר לה להמשיך, מזכה אותה בנחת ובסיפוק המעודד את רוחה.

סלקה האם האוהבת והאהובה, חרף מחלתה וסבלותיה היא שופעת חיבה וחוסן נפשי הממשיכים להקרין על  נכדיה המתכנסים סביבה בשמחה.

היא מעלימה את מצוקותיה, אינה נכנעת, נאחזת בכל שביב-תקווה. מקדמת את אהוביה בחיוך קורן בו מתפעמים הדי אביב-חייה.

אך הלב ממאן לשרתה וכך, שוקעת סלקה בדמדומי-החידלון ושמורות-עיניה נעצמות לעד.

יהי זכרה ברוך.