booked.net

בתיה סוזין (לבית ויסברג)

בתיה, נולדה בישראל בתל אביב, ב – 9.4.1927, בת בכורה להוריה, פריבה ושמואל (שלמה) וייסברג, שהגיעו מרוסיה בגיל צעיר. סבא במטרה ללמוד בגימנסיית הרצליה וסבתא הגיעה כבר עם השכלה. הכירו והתחתנו בארץ, ויחד הקימו בית משפחה ערכי, מגוון, חם ואיתן.

אחרי בתיה, נולדו לזוג המאושר ארבעה ג’ינג’ים נמרצים ואהובים: עמליה, אביבה, עדה ומשה. כל בני המשפחה שמרו על קשר הדוק ואוהב ביניהם, ועם המשפחה בארץ ומחוצה לה. ‘המשפחה’, היתה ערך עליון, וככזה גם העבירה אותו אמא הלאה, אלינו. ההשפעה מהבית הנפלא בו גדלה, ניכרה עליה כל ימיה. היא שאבה מהבית מכל טוב, את אהבת האדם, הארץ והעולם בו אנו חיים, והקרינה שמחת חיים, אור וחום. כשוחרת אמנות, ריקוד, טיולים וטבע, היא פעלה ללא ליאות בתחומים הרבים בהם התעניינה. עיקר אהבתה הופנתה לחיים בקיבוץ ולבני משפחתה.

בגיל 18 התחתנה אמא בתיה עם אבא צבי (מנצ’ו סוזין), ובנו משפחה בעין שמר, קיבוץ השוה”צ, שבו אבא ‘הגשים’ כחבר ‘ההשלמה’ הבולגרית – יגוסלבית. אמא, בת העיר, הלכה בנפש חפצה אחרי אבא אהובה, כחלוצה אמיתית והתגוררו באוהל בתחילת דרכם בקיבוץ. אמא שלמדה ריקוד אצל הטובות במורות בת”א, לימדה בקבוץ חצי שבוע ריקודי עם בעיקר וריתמיקה לילדים, וחצי שבוע השלימה בבתי הילדים בגיל הרך, מטבח ילדים ולימדה עברית ילדים שבאו מהשואה, גם בקיבוצי הסביבה. אחה”צ עשו חברי הקבוץ ‘גיוסים’ במטעים, עזרו לעלייה התימנית במלב”ן מנשה ועוד. בערבים ובחגים, בהם השתתפה באופן פעיל, העמידה ריקודים על הבמות.

לאחר 3 שנים בקיבוץ, נולדתי אני, בדיוק בתאריך יום ההולדת 21 של אמא. אל חדר בנוי עברו הוריי כמו כל משפחה מ’ההשלמה’. חדר נטול שירותים ובעל כיור בחוץ, אליו הגעתי אחה”צ מבית הילדים, עד גיל 10, וכן אחותי זהרה, שנולדה כשלוש שנים אחריי. טליה נולדה בהיותי בת 11 וכשמלאה לטליה שנה, עברנו ל’שיכון ותיקים’ שכלל חדר וחצי, מרפסונת, מטבחון ומקלחת קטנטנה עם שירותים. אמא התמודדה על כל הקשיים שהחיים בקבוץ העמידו בפניה, בעזרתו של אבא אהובה ואוהבה, ובעזרת מירצה הרב ואופייה האופטימי. תמיד שידרה שמחת חיים ואהבת אדם.

במשך השנים, עבדה קבוע במטבח הקיבוץ ובלול. כמו כן עבדה בריכוז מחסן הבגדים, ועדת תרבות וועדת בריאות, ‘תפקידים’ אותם מילאה בעניין ויסודיות האופייניים לה. אמא אהבה כל מה שעסקה ועבדה בו, תמיד ‘עם הפנים לחבר’, וזכתה להערכה ואהבה בעין שמר, וכך גם כשהגיעה לאחד מייעודיה, כמטפלת קשישים.

בשנת 1981 יצאה לעבוד כ’פעילה’ בת”א, העיר האהובה עליה מכל, ב’מדור הקשישים’ ב’תנועת הקיבוצים והמושבים’, כיד ימינו של דוד אתר המיתולוגי, שהקים את המדור ושיכנע את המוסדות בקיבוצים, להקים בתי בריאות לחולים וקשישים. אמא פעלה כאחראית לקורס מטפלות הקשישים בבית לוינשטיין והרצתה בקיבוצים. דוד ואמא קיבלו גם פרס מטעם האגודה הארצית לגרנטולוגיה על עמלם ומסירותם לנושא חדש זה, יחסית, בארץ.

בשנת 1984 צבי ובתיה עוברים לקבוץ מזרע, בעקבות שתיים מבנותיהם. שוב, צעד נדיר ואולי פורץ דרך בשנים אלו, מעבר מקיבוץ לקיבוץ. פה התקבלו ע’י חברים בגילם, שקלטו וליוו אותם וקיבוץ מזרע הפך לבית אהוב עבורם. אמא עדיין המשיכה לעבוד בטיפול חולים, קשישים וריכוז הוועדה, אח”כ במחסן הבגדים ולבסוף בארכיון הקיבוץ.

בשנת 2011, לאחר כמה שנים בהן טיפלה באבא באהבה, נפטר אבא. כמה שנים לאחר מכן, עברה אמא ל’בית שרה’, בית מוגן קיבוצי, בתל יוסף. בקיבוץ חיו כבר כמה בני משפחה קרובים ואוהבים. אמא טופלה ע”י הצוות הנפלא וטליה ב’בית שרה’ באהבה ובחום, עד יומה האחרון, במסירות אין סופית. אמא הלכה לעולמה בשלווה, בלילה של 7.7.2020, בהשלמה עם גילה המבוגר – 93, שבעת ימים ומעשים טובים. נקברה ליד בעלה צבי, במזרע, מול הנוף הרחב.

 

יהי זכרה ברוך.                  כתבה חרות.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן