יצחק (איציק) גפן
נולד ב-ה’ באדר א’ תרפ”ז – 07.02.1927 בטרנוגרוד (פולין).
נפטר ב-כ”ח בחשון תשל”ד – 23.11.1973 במזרע.
בן יקותיאל ומטל ויינטראוב.
אח לאפרים, מרדכי והטל.
שכבה/קבוצה: ילדי טהרן.
נשוי לנורית.
אב לנעמי, ורד, נטע, חגית וערן.
קורות חיים
איציק היה בכור הילדים במשפחה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובגבור מאורעותיה, נפלה העיר טרנוגרוד ב 15.9.1939 בידי הגרמנים. כניסתם לוותה במעשי התעללות קשים ביהודים – רצח, השחתה, ביזה בבית-הכנסת. כשבוע לאחר הכיבוש, נסוגו הגרמנים ואת מקומם תפסו חיילי הצבא האדום למשך ארבעה ימים. לאחר מכן שוב נפלה העיר בידי הגרמנים. כאשר חיילי הצבא האדום נסוגו, הצטרפו אליהם יהודים רבים. אביו של איציק, יקותיאל ויינטרוב, עם משפחתו הצליחו בחסות המולת הנסיגה להצטרף לנסוגים.
המשפחה התגלגלה חודשים ארוכים ברחבי רוסיה. כעבור שבועות מייגעים, הגיעה הרכבת לקצה המסילה בערבות סיביר ושם עבדו בפרך בכריית עצים בתנאי מחייה קשים. באותם ימים, יצחק, שהיה כבן 13, תיפקד כעמוד התווך בכלכלת המשפחה. באחד הימים נפגע אביו כאשר גזע עץ ענק נפל על רגלו וריסק אותה. הוא שכב בצריף ללא יכולת טיפול רפואי. עם בוא הקייץ, בשנת 1940, עזבה המשפחה את סיביר, והגיעה לקזחסטן, לעיר בשם זיאדין. הוריו של יצחק נפטרו ממחלות ורעב באוזבקיסטן והילדים שהו בבית יתומים.
בחורף 1941, חברו לבית היתומים באוזבקיסטן נציגי אירגונים של “צבא אנדרס”, שאספו עשרות ילדים יתומים יהודים, והעבירו אותם לטהראן, שהייתה תחת שלטון מנדט בריטי. בסוף 1942, במסע ימי ארוך, אשר יצא מפרס דרך הים הערבי, אל האוקיאנוס ההודי לכיוון מצרים ודרך תעלת סואץ, הגיע המסע לחיפה. במסע זה הגיעו כ 1000 ילדים, לארץ ישראל, ושמם ידוע בישוב כ – “ילדי טהראן”.
ערב פרוץ מלחמת השחרור, אפרים, אחיו של איציק התגייס עם כיתתו לצורך הקמת חטיבת “גולני”. אפרים נפל בקרב, נפילתו של האח הצעיר היכתה קשה את האחים היתומים. במשך כל ימי מלחמת השחרור איציק היה מגוייס במסגרת גדוד “בני העמק”.
לאחר המלחמה, השתלב מהר בחיי הקיבוץ ובשנת 1954, כאשר נורית השתחררה משירות צה”ל, פרחה בינו לבינה האהבה והם נישאו.
איציק המשיך לשמור על קשר עם סניפים נוספים של המשפחה ששרדו את השואה. בימי מלחמת יום הכיפורים, השתתף במלחמה. באותם ימים התגברו כאבי הראש מהם סבל, אך בשל הנסיבות לא טופל כראוי ונפטר במחלתו, ב כ”ח בחשון, תשל”ד.
יהי זכרו ברוך
