booked.net

דובינר משה 

משה דובינר

בן שלמה ורייזל.

נולד ב-ב’ בתשרי תרס”ז – 21.09.1906 בזברש (גליציה אז בפולין, היום באוקראינה).

נפטר ב-ו’ באב תשנ”ה – 02.08.1995 במזרע.

שכבה/קבוצה: קיבוץ עליה ב’ השומר הצעיר, “נדבורנה”, נס-ציונה.

אב לנועה, יואש ודבורה.

סב ל-13 נכדים.

רב-סב עד פטירתו, ל-9 נינים.

 

 

קורות חיים:

נולד בזברש (זברז) , אז פולין/גליציה, כיום אוקראינה, להורים שומרי מסורת. למשפחה הייתה חנות מכולת ואביו שימש כחזן בבית-הכנסת.

בהיותו נער, הצטרף משה לתנועת השומר הצעיר בטרנופול, שהייתה עיר מחוז והייתה בה פעילות ציונית של הנוער היהודי. זו הייתה תקופת “מרד הבן”, של הנוער היהודי בשומר הצעיר. במסגרת זו ניסה משה בשנת-1925, לעלות לארץ ישראל. אביו ליווה אותו, וביקש ממנו ממש לפני העליה לרכבת לראות את הכרטיס והפספורט. הוא נטלם וקרעם, כך נשאר משה בפולין לפי שעה, אבל הרצון לעלות לא”י, לא פג.

במסגרת התנועה, הגיע משה להכשרת “נדבורנה” (מקום חקלאי של הכשרה עבור  הנוער שהתעתד לעלות לארץ ועבר תקופת הכשרה חקלאית שם). בשנת-1929, עלה ארצה. (על-מנת לחסוך בפספורטים, [תעודת עליה] היו מסדרים חתונות פיקטיביות וכך, על פספורט אחד עלו ארצה שני אנשים. כך עלה גם משה). עם גרעין השומר הצעיר הגיע משה לגבעת הקיבוצים בנס-ציונה. גרעין זה היה מיועד להגיע לקבוצת מזרע. באותו זמן, חיפשו בקיבוץ בחור היודע לנהוג בסוסים, כך הגיע משה למקום. הוא החל לעבוד כעגלון בהובלות שונות – בשדה, במגוף שנגרר ע”י צמד סוסים, בהובלת מים לנקודה, מן הבאר שליד בלפוריה, טרם חפירת באר במזרע, ומשימות הובלה נוספות. עם ההתפתחות המואצת של המשק, נדרש נהג ומשה היה לנהג הראשון במזרע. תפקידו בין השאר היה, לאסוף את החלב ברפת לכדים ולהובילם ל”תנובה”. בחזרה היה מביא משם מצרכים למשק.

במלחמת השחרור, שיריינו את המשאית ומשה הוביל סחורה במסגרת השיירות, לירושלים הנצורה. בהפוגה הראשונה, יצאו הפלחים לקצור בשדות שלרגלי הרי-נצרת. להסכמים שנחתמו, עם הערבים לא היה שום תוקף ובזמן הקציר נורו ירית מכיוון ההרים. אהרון שלומי, בכיר הפלחים של הקיבוץ נהרג, ומשה הגיע עם המשוריין על-מנת לפנות את האנשים מן השדה.

עם השנים, כאשר הוקם ליד מזרע קואופרטיב “התבור”, היה משה בין מקימיו ועבד שם עד יום מותו. משה וגניה הכירו, כאשר הגיעה גניה מעין-המפרץ, לעבוד במזרע, במסגרת הסדר של “החזר ימי עבודה”  שהיה נהוג מטעם הקבה”א, בין הקיבוצים. נולדו להם שלושה ילדים, שהביאו לעולם 13 נכדים, ועד יום מותו של משה נולדו למשפחה המורחבת 9 נינים.

יהי זכרו ברוך.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן