booked.net

המבורגר אלון 

אלון המבורגר

בן נעמי ואורי המבורגר.

נכדם של רות ועלי המבורגר – שעלו לארץ מגרמניה בה נולדו.

נולד ב-ל’ בסיון תשל”ב – 12.6.72 מבזרע

נפטר ב-ה’ באדר תשנ”ו – 25.2.96 בארה”ב.

אח לורד, עופר ואיילה.

בן קבוצת – “מעיין”.

אלון שלנו –

זוכרת אני אותך תינוק בעל עור חיוור, כמעט שקוף. תינוק רגיש ועדין. כל בני הבית מתנהגים איתך בעדינות ובזהירות.

בבית-הספר, אתה לא אוהב במיוחד ללמוד. תמיד, מעדיף לשבת בסִפרייה ולהפליג בקריאה למחוזות דמיוניים ולעולמות קסומים. בכיתה ח’, התחלת לנסוע לעפולה ללמוד “קונגפו”. היית מאד מוכשר בפעילות הזו וזה הוסיף לך הרבה בטחון עצמי וקלות תנועה. בכיתה ו’, התחלת ללמוד גיטרה עם נפתלי.

זוכרת אני, איך בחגיגת בר-המצווה בכיתה ז’, ישבת על הבמה והודעת לאורחים הרבים מה הוא הקטע אותו תנגן. שלושה קטעים ניגנת בשלמות, מבלי להתבלבל ובביטחון מלא.

בכיתה י”ב,  התחלת ללמוד ליווי בגיטרה עם מורה מהאולפנא למוסיקה בשריד ורכשת לך, את מיומנויות הליווי לשירים הישראלים. ביום-ההולדת של ורד, ישבנו כולנו ושרנו איתך שירים מקסימים ואתה ליווית כל כך יפה. כאשר יצאת לקיבוץ פלך, שנה לפני הצבא, זנחת את הגיטרה ואמרת לי שישנם דברים חשובים יותר כרגע עבורך.

בכיתה ז’, גילית את עולם הריקוד. באותו זמן, הוקרנה בטלוויזיה הסדרה “תהילה” ואתה, הזדהית מאד עם הרקדן הראשי – לירוי. היית רוקד עימו בחדר ומפליא בהמצאת תנועות, כשכל גופך נתון לתנועות הריקוד ולמוסיקה שמִלאו אותך. לא מפליא, כי בביתנו, הריקוד תפס תמיד מקום נכבד.

בכיתה ט’, נפתח לך צוהר לריקודי-עם. אתה היית היחיד מבני המוסד ששנה שלמה רקדת בחוג למבוגרים. שאר נערי המוסד השתתפו בחוג שהתקיים במוסד.

בכיתה י”א, נבחרת עם בן נוסף מהשכבה, כנציג מוסד “עמקים” למשלחת “השומר הצעיר” לנסיעה לפולין. היית מאושר מאד להיות הזוכה בנסיעה זו ובשובך, הפלאת לספר את חוויותיך למשפחה ולחבריך במוסד. סיפרת לי בין השאר, שבשהותכם באושוויץ שכחת לקחת איתך את המעיל החם שהיה איתך וקפאת מקור. אך כאשר חשבת על כך שהיהודים היו ללא כל בגדים כלל, או רק עם כותונת עלובה לגופם, זה עזר לך להתגבר על הקור. סיפרת, שרבים מהמשתתפים בכו, אך אתה לא הצלחת לבכות.

בעבודה על מופע הסיום של י”ב, היית מאד מאושר. סיפרת לי שאהבת כל כך את העבודה המוסיקלית, את הלחנים היפים וגם תפקידך כרקדן במופע, הביאו לך סיפוק רב, כיוון שזה היה שטח שבו היית טוב ומוכשר.

בתחום העבודה הצטיינת בחריצות ויסודיות בלתי רגילה. מכיתה ז’ ועד י”א עבדת בנוי במוסד. בכיתות גבוהות יותר, קיבלת אחריות רבה מדורון ספקטור, בהדרכת הילדים הצעירים יותר. בכיתה י”א, קלט אותך אלישע שמש לפלחין ובמשך שנתיים, היית נאמן לענף. אנשי הפלחין הותיקים היו מרוצים ממך מאד. ניכרה בך אהבת הענף וההווי המיוחד של הצוות.

והנה, הצבא בפתח. המליצו לך ללכת לקיבוץ צעיר טרם גיוסך. הלכת לקיבוץ פלך שבאזור תפן. היית לך שנה מרתקת. היית עצמאי. קיבלת אחריות על הלול המבוקר של הקיבוץ, באת בקשר עם רופאי-עופות, אנשי-מעבדה, סוחרים שעבדו איתך במשלוחים וכו’… אהבת את העבודה ואת האחריות. בנוסף, גם היית סדרן-עבודה, סדרן-רכב וקיבלת על עצמך בשמחה, כל תפקיד שהוטל עליך. הרגשת חשוב וניתנה לך ההזמנות להוכיח את עצמך.

לצד העבודה, מצאת אף זמן לעיסוק בתחביביך. נבחנת ללהקת הבוגרים של העיר כרמיאל והתקבלת. השתתפת בהרקדות אינספור באזור, נסעת עם חבר לרכוב על סוסים בנהריה ובורד-הגליל, בילית בפאבים בחברת ידידים היו לך ימים יפים. הספקת אף לעבור קורס-צלילה בקיבוץ יסעור ולהיבחן באילת. דאגת שעופר, אחיך, יעבור גם הוא קורס-צלילה פרטי. רצית שהחוויה החדשה תהיה לשניכם יחד. היית חבר טוב לעופר.

אני נזכרת שכאשר היית בכיתה ט’, נסענו לארה”ב. אתה איילה ועופר, לקחתם אחריות על עצמכם ועל איילה. אתה טיפלת באיילה באחריות והיא רק בת 3. היית טוב-לב, אח נאמן ובן טוב לאימא.

כשיצאת לצבא, אמרנו לך שתיזהר עם טוב-לִבך, שתהיה קצת קשוח, שלא ינצלו אותך. בצבא, רצית להיות בטירונות הכי קשה ולהיות הכי קרבי וקיווית, שיהיו אִתך חבר’ה טובים. לא כל מה שרצית התממש, אבל מה שהצלחת להגשים, גרם לך לסיפוק ולשמחה.

שלוש השנים של הצבא עברו ואתה יוצא אל מחוץ לגבולות קיבוץ מזרע. משאלה יש בליבך, ללמוד לטוס. אתה עובד בקיבוץ רשפים מארבע אחה”צ ועד ארבע לפנות בוקר, במפעל הקיבוץ, ומרוויח סביר. פעם בשבוע, נוסע למנחת-המטוסים במגידו ושם מקבל שיעור בטיסה. אתה פוגש ביורי, טייס חובב, שרוצה לעזור לך בחומר העיוני הרב שברשותו וגם, משכנע אותך לנסוע לאמריקה ושם להוציא את הרישיון.

כך הגעת לפיניקס – אריזונה, כשזוג יקר – דסי ועמי רונן-, קולטים אותך ונותנים לך בית ראשון בנכר. עמי מייעץ לך בנושאי טייס, בהיותו טייס פנטום לשעבר ודסי, עוזרת לך להתארגן בנושאי דיור וציוד בסיסי.

לא עובר זמן רב ואתה בבית ספר לטייס בפיניקס, לומד מבוקר עד ערב ותוך חודשיים, עם רישיון-טייס בידך.

אחרי חצי שנה, חשת שמיצית את עצמך בפיניקס. כסף כמעט כבר לא נותר, מסיבות לא מובנות. בשלב מסויים, אתה אומר לידידיך כי אתה עוזב את פיניקס ושאין סיבה לדאוג לך.

אחרי מספר ימים, כבר מגיעה הידיעה שמצאו את מכוניתך הנטושה בקולורדו.

וההמשך סופר ויסופר…

השארת לנו זִכרונות וגעגועים. השראת אותנו בני-משפחתך, בני-קבוצתך, ידידיך ומכריך, עם שאלות שלעולם כנראה לא נקבל עליהן תשובות. הרבה דמעות כבר שפכתי בתקופת היעדרותך אלון ומאז שהגיעה האמת המרה, הבכי מלווה אותי בכל יום ובכל לילה, בשעה שאני לבדי עם מחשבותי עליך. כאב נוראי, געגועים קשים וכמיהה אליך, שלעולם לא תסופק. עם ההרגשה הזו, נצטרך לחיות עד סוף חיינו. נמשיך בחיים ובכל אשר יְזַמְּנוּ לנו, אבל לך תמיד תהיה פינה עם הרבה אהבה, זִכרונות וגעגועים, שלעולם לא יפוּגוּ.

שלך באהבה,

אִמא.

 

 

מתוך “הדף הירוק”, 13.11.1996, מאת: יעקב לזר.

ידיעה שהגיעה השבוע לקיבוץ מזרע, לפיה נתגלתה גופתו של אלון המבורגר, שמה קץ לעשרה חודשי אי-ודאות באשר לגורלו של בן הקיבוץ, שעקבותיו אבדו בדרום קולורדו. מכוניתו הנטושה של אלון ובה כל מסמכיו, נמצאה בפברואר השנה ליד העיירה פגוסטה ספרינג, בהרי הרוקי שבדרום קולורדו. כוחות משטרה גדולים, בליווי מתנדבים רכובים על סוסים וטרקטורונים וכן, כלבי-גישוש, חיפשו אחריו, אך ללא תוצאות, והוא הוכרז כנעדר. הודעה על היעלמותו של אלון הגיעה למשפחתו ולקיבוץ. ימים אחדים לאחר מכן, יצאו לקולורדו אורי, אביו של אלון וחתנו, והצטרפו למחפשים. מדובר באזור הררי מושלג, בגובה של כ-2000 מטרים, וההנחה הייתה שאלון ירד ממכוניתו לטייל באזור. לאחר שכל המאמצים לגלות את עקבותיו עלו בתוהו, הוחלט שאין מנוס ולהמתין להפשרת השלגים ואז, לחדש את החיפושים.

במאי, יצאה לפגוסה ספרינגס משלחת של ארבעה מחפשים, שכללה איש מהיחידה לאיתור נעדרים בצה”ל, איש החברה להגנת-הטבע, אברם קנטור חבר-הקיבוץ וכן, האב אורי. על פעולות המשלחת, פיקח מהארץ עמרם שפנוב מעין-המפרץ, מי שהיה מפקד היחידה לאיתור נעדרים. המשלחת, חִפשה באזור הסמוך לנהר ובדרך העוברת לאורכו, אך היא לא מצאה דבר, מכיוון שכל הניסיונות לאתר את אלון נכשלו…

אלון, בן 24 יצא לארה”ב על מנת ללמוד ולקבל רישיון-טייס ולאחר מכן לשמש כטייס באלסקה. את “המסלול” אימץ בעקבות ספר של בן-קיבוץ רגבים, רפי בר, שהיה טייס באלסקה והעלה את קורותיו על הכתב. אלון, התרשם עמוקות מהספר וניסה לחקות את דרכו של בר. בפועל, הוא הצליח להוציא בפיניקס רישיון-טייס אזרחי, אבל לא מסחרי. המחפשים העלו השערה, לפיה, מסיבות שלו, הצפין לאלסקה. בעזרת איש-קשר הופצו תמונותיו באלסקה, גם כאן, ללא תוצאות.

לאחר שהמשלחת חזרה ארצה, התקשר הקיבוץ עם חוקר פרטי, שהמשיך בחקירה וסיפק ממצאים חשובים…

השבוע, כאמור, נפתרה התעלומה. צייד שעבד באזור ההררי הגבוה, קרוב למקום בו נמצאה המכונית, גילה את שק-השינה של אלון מתחת לגזע-עץ ששימש כמחסה ארעי, ובתוך שק השינה את גופתו. על הגופה לא נמצאו סימני אלימות וההנחה היא, שאלון מתוך חוסר-ניסיון, או מתוך רצון לתרגל שהייה בתנאי קור קשים, נכנס לקראת לילה לשק השינה וקפא למוות.

הגופה, תוטס השבוע ארצה וההלוויה תיערך לקראת סוף-השבוע, או בשבוע הבא.

 

שיר שכתבה חברתה של ורד, טלי, (עפ”י תיאורה של ורד את אלון).

 

אני לא רוצה לחיות בלי למצות,

אני לא יכול למצות אם לא אנסה.

אי אפשר לנסות, עד שלא בודקים למה מסוגלים,

כשאצא למסע החיפושים, אגלה למה אני מסוגל.

אני יכול! אני יודע שאני יכול.

לכן כל כך פשוט לי לקום ולעשות.

אני גם יודע, שאני משאיר מאחורי,

אבל אני מוכרח לנסות בשבילי, בשביל עצמי,

כדי שאוכל להרגיש קרוב למצוי.

שתדעו, אני לא היחיד,

בעצם גם אתם וכל אחד אחר

כולם! מי לא מעוניין בלהיות מסוגל,

בלהרגיש גדול ומתפתח!?

אל תפחדו – יש מכשולים – אל תפחדו

ואחר כך אגיע… נגיע… תגיעו…

ויתכן שאמצא… נמצא… תמצאו… את הרוגע

לי זה נגמר אבל הרגשתי קרוב וחייכתי

לכם עוד נשאר, אז תחייכו…

 

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן