בהירה יצחק

בת ברטה וניסים גרשון.

נולדה ב-י’ בתמוז תרפ”ט – 18.7.1929  ברוסה (בולגריה)

נפטרה ב-כ’ בתשרי תשמ”ט – 1.10.1988 במזרע.

הגיעה למזרע לחברת-הנוער העולה ה’ ב-1944.

נשואה לשמואל יצחק.

אם למשה, רועי ועודד.

סבתא לנכדות ונכד.

בתם של ברטה וניסים גרשון מהעיר רוסה שבבולגריה. עלתה והגיעה לקיבוץ מזרע ב-1944, בעצם ימי מלחמת-העולם השנייה, במבצע הצלת-הנוער היהודי מאזורי-המצור והשואה.

היא נקלטה במסגרת חברת-הנוער העולה ה’ ובהירה אז בת 15. כאן היא משלימה את לימודיה ויחד עם עמיתיה מהחברה היא יוצאת לבית-זרע לשנת-גיבוש לקראת עתידם כקבוצת-השלמה לקיבוץ מזרע.

עודנה בחברת-הנוער, עוברת על בהירה חוויה כבדת-רושם וחותמת עקבות כאשר ב”שבת השחורה” (29.6.46), שמים הבריטים מצור על הקיבוץ במצודם אחרי מפקדת הפלמ”ח. בהירה, בעלת חיצוניות ייחודית, נחשדת בחברות במחתרת, נעצרת ומועברת למחנה-מעצר בלטרון, עד שמתבררת הטעות, מבלה בהירה במעצר.

בהירה, כשמה כן היא, עלמה עולה כפורחת, שתווי פניה כאילו סלביים, חיוך טוב-לב וקרינה מקרבת, מסייעים לה לסלול את ראשית-דרכה בחברתנו. מזגה הוא לבבי וידידותי. כבר בראשית-דרכה בקיבוץ, מצרף אותה סידור-העבודה למקום הרגיש של הטיפול בחולים. אחר-כך היא בצוות המטע. נשלחת למדרשת רופין להשתלמות מקצועית. במרוצת-הזמן, משתלבת בהירה במגזר החינוכי, החל בטיפול בתינוקות, דרך בית-הספר והמוסד החינוכי, ולאחרונה, במחסן-ההלבשה לילדים. היא נבחרה לוועדת-החיילים, ואחר-כך כמה שנים בוועדת-הקשישים, בוועדת-הקליטה, והודות למזגה הרגיש והידידותי ביתה גם מקרב ומסייע לחברים המצטרפים לקיבוץ בראשית דרכם במזרע.

בהירה מבססת את חייה הפרטיים יחד עם שמואל, איתו החלה את דרכה בחברת-הנוער. במשותף הם מקימים את ביתם המשפחתי. במרוצת-השנים מעלה בהירה את הוריה הישישים למזרע. קינה המשפחתי מתמלא חיים. נולדים הבנים. יחד עם שמואל, זוכה בהירה לעידן של נחת ורוממות-רוח, כשבכורי-הבנים נישאים ועולה רינת-הנכדות עד… עד שנגע ממאיר פוגע בבהירה.

מודעת למצבה, היא נאבקת בחוליה בגבורה עד לימיה האחרונים, מקרינה את שלוות-רוחה הרוגעת, הבהירה, אך גזר-הגורל פוסק את הקץ ובהירה עוזבת אותנו לנצח.

יהי זכרה ברוך.