booked.net

כרמל שושנה 

שושנה כרמל

בת שמואל (סמי) ורבקה (רקס) קְרֵל.

נולדה ב-י”ח בסיון תרפ”ד – 20.6.1924 בדרזדן (גרמניה).

נפטרה ב-י”ד בסיון תשע”א – 16.6.2011 במזרע. 

עלתה לארץ ב-1939.

בוגרת חברת-הנוער ג’ (הייקים). 

חברת-קבוץ מזרע משנת 1942.

נִשאה לישקה כרמל (לָנְגֶּר) ב-1948.

אם לנגה ולרותי.

סבתא לנופר, לחליל ולגאיה.

סבתא רבה לאיתי. 

תפקידיה בקבוץ:ועדות-תרבות, תכנון, שיכון, קליטה, בנים, ריכוז

שיחות-קבוץ, השתלמות, חינוך, איחוד בתי-ספר, ביקורת (רכוז

והקמה), חברת-מזכירות, מזכירת-קבוץ, (בזמן מלחמת יום-הכיפורים).                                                                                                              

מתוך דבריה של רותי:

“חייה של אמא החלו בשנת 1924 בזרזדן, מזרח גרמניה. ביום-הולדתה ה-15, ערב פרוץ מלחמת-העולם השנייה, עלתה לארץ עם קבוצת-נוער מגרמניה וכך, הגיעה למזרע. בילדותה, הייתה משפחתה מרבה לטייל בטבע. כך התפתחה אצלה האהבה לצומח ולחי, וביחד עם הסקרנות והצימאון המתמיד לידע, שהיה טבוע בה, בחרה אמא להתמקצע בלימודי הביולוגיה והכימיה. עם סיום מלחמת-העולם השנייה, הגיע אבא מאירופה למזרע, לאחר שאיבד את משפחתו בשואה. שושנה וישקה הכירו, בעבודה במטעי הקבוץ. כעבור זמן קצר אבא התגייס לצבא ובקבוץ “ביקשו” מהם להתחתן או כמו שאמא אמרה “לעבור לחדר-משפחה”. אמא, סיימה את לימודיה בסמינר בירושלים והחלה לעבוד כמורה, בכיתות-יסוד בקבוץ. היא נקשרה לתלמידיה וראתה בעבודתה את מרכז-חייה. נגה נולדה ואבא, שימש גם כ”אמא” בזמן שאמא למדה שוב בירושלים, כדי להשלים את התואר בהוראה. אמא ואבא היו שניהם אנשי עבודה.

אבא, המשיך את עבודתו ב”מעדני-מזרע” ואמא, לאחר שנים בהן הייתה מורה ומחנכת בקבוץ, נקראה למחלקת-החינוך של הקבוץ הארצי, לתרום מניסיונה ומהידע הרב שצברה. 

בשנים אלו, נבחרה אמא להיות בקבוצה של 20 מורי ביולוגיה וותיקים שעסקו בפיתוח תכניות לימודי ביולוגיה של משרד החינוך ובכך, עסקה שנים רבות.

תוך כדי עבודתה בתכנית נשלחה כנציגת ישראל, להשתלמות באנגליה ושהתה שם כשנה. 

כשחזרה נקראה למוסד החינוכי ולאחר כשנה, נבחרה למזכירת-קבוץ. (1973)במלחמת יום-הכיפורים עם כל המשתמע מכך בקיבוץ מזרע.

אמא הייתה מעורבת בחיי-הקבוץ כל חייה. קולה המיוחד, שלא השאיר מקום לספק לגבי מוצאה, היה מהדהד בשיחות-הקבוץ והיה לה חשוב להיות שותפה לכל דיון והחלטה. היא הזדהתה לגמרי עם הדרך הקיבוצית השיתופית, ופעלה ללא לאות ליישם ערכים של עזרה הדדית, אחריות, ערבות, שמירה על עקרונות שתמכו בקיום מלא של שוויון ושיתוף.

עם סיום הקדנציה כמזכירת-קבוץ, התקבלה לעבוד במשרד-החינוך כמפקחת על לימודי ביולוגיה וחקלאות באגף לחינוך התיישבותי. 

בתקופה זו, נתגלה אצלה גידול ואמא נאלצה לעבור ניתוח, אולם היא הבריאה וחזרה במרץ לכל עיסוקיה המקצועיים.

היא נסעה לקהיר, לכנס שהוקדש לחינוך סביבתי ובו הציגה את הפרוייקט שלה בנושא המים. 

נגה ואני הקמנו את משפחותינו ואמא ואבא הפכו לסבים מאושרים.

במקביל, בקבוץ, המשיכה למלא תפקידים בועדות השונות.  אמא עבדה בספריית בית-הספר יותר מעשרים שנה והשקיעה מחשבה ומסירות, מתוך רצון לפתח ולקדם את הספרייה, התלמידים והמורים.

נזכור אותך תמיד כאשה חזקה. ערכים כמו כבוד-האדם באשר הוא, שיתוף, כיבוד-הזר והשונה, אחווה בין עמים, פשטות וצניעות, היו בשבילך דרך-חיים ומהות-החיים.

בדרכך המיוחדת ידעת לשלב בין חיי-הקבוץ לבין התפתחות אישית, דרשת מעצמך תמיד לעשות את המירב. חיבתך לטבע יחד עם אהבתך למוזיקה קלאסית, אמנות וספרות מילאו את חייך. היית לנו למקור תמיכה ועזרה, ומרכז הקשר המשפחתי.”

 

 מתוך דבריה של נופר:

סבתא, יומיים לפני מותך הגענו לבקר אותך בבית-הבריאות, אני, רותי ואמא. ישבנו כולנו לידך ואת ישנת, שלווה כל-כך, עניין אותי לחשוב על מה את חולמת. מדי- פעם פקחת עיניים ואמרת מילה או שתיים.. באחת הפעמים, הסתכלת עלי ושאלת עם כל הלב “איך בלימודים” ? הסיטואציה הזאת אומרת בשבילי הרבה, עם כל הסבל והכאב עדיין דאגת לי. 

סבתא, ככה היית בשבילי כל החיים. ליווית אותי בצורה נאמנה. תמיד נתת עצות מלאות בחכמת-חיים ותמיד, היית מעורבת. ביום-השואה האחרון, לווה הטקס בקבוץ בסיפורך האישי, ובספור-חייו של סבא ישקה.

 לאחר הטקס, הבנתי כמה אני מוקירה לך תודה. אני גרה בקבוץ, עם משפחה מדהימה, ולא חסר לי כלום, וכל זה בזכות האומץ שלך ושל סבא.כל הסבל שאתם עברתם בחייכם נתן לי את איכות-החיים הכי טובה שיש.

 

 סיפורה של גלינה (מנהלת ספריית “עמקים-תבור”):

בפעם הראשונה, לפני 6 שנים, כשהגעתי לבית-הספר במזרע לספרייה , ללא חפיפה עדיין לא ידעתי כמה אני רצויה כאן. עדיין לא הייתי מחוברת לאף אחד. אמרו לי שכדאי לי לדבר עם שושנה כרמל כי רק היא יכולה לעזור לי…..הייתי מלאה בחששות ודאגות, ופחדתי שהיא לא תגיע…כאשר היא הגיעה, היא אמרה שהיא עבדה מספיק שנים בספרייה ונמאס לה מכל השינויים, והיא מתכוונת לעזוב ולא ממש בא לה לעזור לי….לא ידעתי למצוא את המילים בכדי לשכנע אותה שתישאר, אז סיפרתי לה על עצמי, סיפרתי איך אני אוהבת לעבוד בספריה ושזה החלום שלי מילדות. סיפרתי על הדרך הקשה שעברתי בישראל, בכדי לחזור לעבוד במקצוע…והוספתי על התכניות שלי לעתיד ומה הייתי רוצה לעשות כאן בבית-הספר…כך, סיימתי את יום העבודה הראשון עם שושנה, היא לא אמרה מילה והלכה הביתה. הייתי צריכה לחכות עד יום חמישי שבו ניפגש, ושוב חשש גדול מילא אותי, שהנה היא איננה מתכוונת לחזור יותר. כאשר הגיעה, היא אמרה שלום והתחילה לעבוד ומאז, מצאתי חברה טובה ועמיתה למקצוע משכמה ומעלה. לכל שיגעון שצץ בי, תמיד הבינה בחצי מילה, לא הייתי צריכה להגיד הרבה ומיד היה לה ברור למה אני מתכוונת ועוד הוסיפה דברים, שכלל לא חשבתי עליהם.  זו הייתה מעין הבנה ללא דיבורים ולאחר שנים, הבנתי שנמצאת לידי אישה שמבינה אותי כמו הייתה אמא שלי…היא הייתה מסוגלת להתחיל את היום ב “מה שלום גרישה” (בעלי) ולהמשיך, להתעניין בבת שלי ואיך היא מתקדמת בלימודים… וההומור שמתלווה לשיחה הפשוטה…

בזמן המאבק שלה במחלתה, ראיתי איך היא עומדת מול כל הבעיות ולמדתי ממנה אהבה לחיים וצחוקים, ולאחר שחזרה לעבודה, היא נהגה לציין שהיא מודה לי שהתעקשתי לדעת מתי היא חוזרת…ולמעשה אני זו שמודה לה מאד שעשתה את המאמץ לחזור ולהיות איתנו עוד קצת, כי שם, בקצה-החדר כעת הכסא ריק ואי אפשר להושיט את היד ולשאול ולהתייעץ… 

אני חושבת שזו מתנה משמיים להיות עם אשה כמוה, הבאתי לה פרחים, קניתי לה שושנים. 

 

מתוך דבריה של נגה

בימים שלפני הטיפולים, כאשר לא היית עסוקה במחלה, הייתי באה לשמוע אותך בענינים שברומו של עולם ובעניני הקבוץ.תמיד היתה לך עמדה מוצקה.לפעמים היית מבקרת אותי על כך שאינני מסתכלת בשדורים של אסיפות הקבוץ.  הכל היה בעיניך חשוב.

אמא, הערכתי אותך מאד כאשר נודע שיש לי גידול בראש, בארץ לא ידעו אז לנתח גידול שכזה. התכתבת עם רופאים מחו”ל, רצית למצוא לי את הרופא הכי טוב, יצרת קשרים עם חברי כנסת, עם חברות ביטוח…..נסענו לניתוח ושהית איתי בחו”ל כחודש.הקדשת את כל כולך לעניין, ואני מודה לך על כך.

 

מתוך דבריה של מתניה אמסטר:

נכתב בשעה 04.00 במחלקת רדיו-תרפיה ברמב”ם,בשכיבה ע”י מתניה מכל הלב.

התאקלמתי בקבוצת “זמיר”, ובכיתה י’ את קיבלת אותנו. על כך, אני מודה לך כל חיי. היית לי כאחות בוגרת. דמות להזדהות. אהבתי אותך כמורה, מחנכת ומחדשת. עבדתי איתך במעבדה. ופרט להכנת המעבדות, היינו יוצאות עם דליה אגוזי ז”ל ועם ארי רוזנר, לצוד פרפרים בימי החורף היפים. תמיד הרגשתי שיש לך תכנית חינוכית. את רואה כל חניך בנפרד, ומנסה לתת לו את הפתרונות המתאימים. ( לאיצ’ה – גננות. למיכה – מוזיקה. לחיים – מוזיקה…) לא עייפת מלהשיג לחניכים את מה שהיו זקוקים לו מבחינה חינוכית. תמיד בגישה מאד מקורית ומיוחדת. למדתי המון ממך (עד היום אני זוכרת את המשקל הסגולי של כל חומר…) נראה לי שכל הגישה שלי וההבנה שלי היום בנושאים ריאליים, נעוצה בימים ההם. גם כשמשובות הנעורים החלו אצלי, ידעתי לקבל ממך הערות וביקורת (לא תמיד מילאתי אחריהן…) 

שושנה. 49 שנים אני מרגישה שאני מתחנכת לצידך וגם חברה טובה שלך. אישיות מקצועית מתפתחת. אבל נטיות-לב של חברות, יש להן תכונות נוספות. 

הייתי עדה גם לתקופה בה מיכה הקים את “מטאור”. ואת , עם חוש המקוריות והיצירה, ידעת איך לעודד אותו, לתמוך ולעזור לו.

והשנים האחרונות, אנחנו ממש חברות. שיחות מענינות, קשר דרך חליל החמוד.

שושנה. דעי שאני מאד שמחה שזכיתי למחנכת וחברה כמוך.

 

 מעין קדיש/מתיתיהו שלם

חבר כי ילך לעולמו- והלכו עמו

שנות עמל, שנות חלום ויצירה.

אולם כוחו אשר זרע

לא לשווא – לא לשווא.

הגרעין יוסיף לנבוט

השדה יעלה דגן

האדמה תדע להניב

והעץ יבשיל פירות

כדרכו של עולם. 

כי הבית יתמיד לשגשג

כי יהמה חיים

כי יוסיף וירבה דורות

גאון הוא להולך 

זו משאלתו ונמלאנה.

 

יהי זכרה ברוך.

 

Shoshana’s life began in 1924 in the city of Dresden in what was then Eastern Germany.

On her 15th birthday, on the eve of the outbreak of WWII, she made aliyah to Israel with a group of young women and men from Germany to Kibbutz Mizra.

After completing her studies at the Teachers Seminar in Jerusalem, she returned to the kibbutz and began to teach. As a child, her family spent lots of time hiking and enjoying nature, nurturing her love of plants, flowers and animal life which eventually led her to become a teacher of biology and chemistry. At the end of the war after losing his family in the Ukraine, Yashka made his way to Mizra where he met Shoshana. Shortly afterwards he was drafted into the army, but before he and Shoshana got married and moved into a “family room” as Shoshana would say.  Shoshana was busy with her teaching which she regarded as the center of her life and became very close to her students. When Noga was born, Yaska was both a mother and father to Noga until Shoshana completed her degree. Between her years of study and her position as student advisor in the kibbutz school, Ruti was born.

Yashka continued to work at Maadeni Mizra, the kibbutz meat factory, while Shoshana became an educational advisor at the Kibbutz Artzi that developed teaching curriculum for all the kibbutz schools. During these years, Shoshana was chosen as one of 20 biology teachers that focused on developing the biology curriculum for the kibbutz schools. She was also sent as the Israeli representative to England to participate in a seminar for English teachers and there she remained for a year. This experience deeply influenced her life. When she returned to the kibbutz, she continued to work in education until she eventually became the kibbutz secretary.  Shoshana was involved in the kibbutz all her adult life, her strong accent that never disguised her place of birth, rung out at kibbutz meetings vocalizing her strong opinions about the various topics under discussion. She made it a point to participate in all of the discussions. She completely identified with the philosophy of kibbutz life and always supported the values of communal living i.e. mutual help, equality, and hard work for the good of all.

After completing her term as secretary, she became a supervisor for biological and agricultural studies in the national educational system. During this time Shoshana was diagnosed with cancer and underwent surgery but after recuperating she returned full speed to her former job. She visited Cairo where she presented her research project on water.

Noga and Ruti started their own families and Yashka and Shoshana became happy grandparents.

In 1988, she began to develop the computer based library at the Amakim Regional High School and she continued to participate in various kibbutz committees. Shoshanna worked in the school library for over 20 years always thinking about how to develop and excel and help both teachers and students.

Mother and grandmother, we will always remember you as a strong woman. You were honorable yet humble and your way of life reflected your strong values. You navigated between your duties at the kibbutz and family life, always trying to excel in everything you did. Your love of nature together with your love of classical music, art and literature filled your life.

Our small family will miss you. You were our mother, our grandmother, our strength and our support. Your home was to us a place of family gathering and we promise you we will try to maintain this connection.

May you rest in peace; we will remember you with much love in our hearts.

                                                                                                                    

                                       Nofar, Chalil, Gaya, Noga and Ruti

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן