booked.net

מינצר אהרון 

אהרון מינצר

בן אסתר ויואל.

אח ליוסף וזושה.

נולד ב-ו’ בסיון תרס”ח – 05.06.1908 בדרוהוביץ (פולין/גליציה. כיום באוקראינה).

נפטר ב-י”ב באב תשנ”א – 23.07.1991 במזרע.

שכבה/קבוצה: קיבוץ עליה ב’ השומר הצעיר, “נדברונה”, נס-ציונה.

נשוי לרחל.

אב לאילנה, יגאל ורבקה.

סב לעזרא, צלילה, אורלי, יסמין וצחיק גלנדר, צפריר, מיכל, מתן, עומרי ולילך מינצר, אוהד, אילה ויעל מרומי.

 

איש מלא שמחת חיים וחי מאוד. באגדות על ראשית הקיבוץ זכור אהרן בעיקר כ”האיש עם המפוחית”. כלומר, בימים הראשונים, לאחר שעות ארוכות של עבודת מפרכת ומעט מאוד נחת, לקח אהרן את המפוחית שלו וניגן, והחברים קמו ורקדו עד אור הבוקר. גם שנים רבות לאחר מכן, מי שראה את פניו של אהרן, האמין שצלילי המפוחית שלו יכלו באמת להרקיד את כולם עד אור הבוקר.

ב- 1923, הצטרף לתנועת השומר הצעיר וב-1927, היה לראש הקן. באוקטובר 1929, עלה ארצה והצטרף לקיבוץ השומר הצעיר בנס ציונה, שם שהה עד 1931 ואז, הצטרף עם שאר חבריו לקיבוץ מזרע. גם הוריו של אהרן עלו בעקבותיו, ואחיו הבוגרים ממנו, יוסף וזושה, היו בין ותיקי קיבוץ מרחביה.

עוד ב-1930. הקים משפחה עם רחל ושנה לאחר מכן, במזרע, נולדה בתם הבכורה אילנה. אחר כך נולדו יגאל ורבקה. ביתם של אהרן ורחל היה בית חם, שליכד את כל המשפחה, ובכל יום שישי אהבו כולם להתאסף שם, בנים ונכדים, והמפגשים הפכו לקשר הדוק ולדבק של אהבה ורעות.

אהרן לא הרבה במילים. נוסף על צלילי המפוחית, ביטא את עצמו בעיקר בידי הזהב שלו. אהרן היה המסגר המקצועי הראשון במזרע. הוא ייסד את המסגרייה, היה רתך אומן, ורבים, רבים למדו את המקצוע מידיו. בעיות קשות של בנייה, של תיקון ותכנון, מצאו את פתרונן הודות לכושר האלתור וההמצאה שלו, ובידיו הברוכות. עם השנים, הפכה המסגרייה לבית מלאכה ואהרן, הדריך את הכיתה המקצועית, ולימים, כאשר בית המלאכה הפך להיות מפעל “תעמ”ל” המשיך לעבוד שם כשרטט וכבקר מוצרים.

ב-1958, עבר קורס למנהלי ייצור וב-1961, שהה בשוויץ בהשתלמות מקצועית ב”אורט”. בשנות השישים, התנדב עם רחל לקבוצת סיוע לקיבוץ מגן, שם שהו יותר משנה וסייעו לקיבוץ להשתקם.

אהרן מילא תפקידים משקיים וחברתיים רבים. הוא היה סדרן עבודה, רכז וחבר בוועדת חברים, בוועדת המינויים, בוועדת הבריאות ובוועדת בית הספר, וגם חבר מזכירות.

כאשר לא היה יכול להמשיך בעבודתו בענף המתכת, התמסר לאומנות הקרמיקה, ויצר כלי חרס נפלאים, שחלק גדול מהם ממשיך לקשט את בתי בני המשפחה וחברים.

במחלתו שלו נאבק באומץ והתגבר עליה, אך בשנותיו האחרונות, נחתו עליו אסונות קשים. בתוך זמן קצר נפטרו רחל רעייתו ויגאל בנו, ואהרן הסתגר בעולם השכחה. אמנם, פעמים רבות חזר לשמוח עם בני משפחתו הענפה, אך בסופו של דבר, הוכרע והוא בן 83. דמותו של אהרן משמשת כדמות המרכזית ברומן “המסיבה” שכתב חתנו, שמאי גלנדר.  

 

יהי זכרו ברוך.

 

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן