booked.net

מרומי גוסטה 

גוסטה מרומי

לבית ליברמן.

נולדה ב-כ”ו בניסן תרס”ז – 10.04.1907 בסטרי (פולין.

כיום באוקראינה).

נפטרה: 03.04.1987 במזרע.

עלתה ארצה ב-1929 למאהל-הקיבוצים גבעת-מיכאל בנס-ציונה.

הצטרפה למזרע ב-1931.

נשואה לפנחס מרומי.

אמא לנירה ז”ל, אילון וארנון.

 

גוסטה, בת משפחת ליברמן שנפתחה להשפעות הזמן החדש. דודן של גוסטה, הרמן ליברמן היה לאחד מראשי המנהיגים של המפלגה הסוציאליסטית בפולין, והיה אף דוברה בסיים (הפרלמנט). בימי רדיפות הסוציאליסטים על ידי פילסודסקי, נחבש דודן זה בכלא ברסט ליטובסק ורוח כל אלה, הייתה בבית-נעוריה של גוסטה.

משחר-ימיה היא בקן השומרי בסטרי ואחר-כך בדרוהוביץ. בהגיעה לסיום בית-ספר התיכון, מצטרפת גוסטה עם בוגרי-הקן אל החבורה המייסדת את קיבוץ עליה ב’ של השומר הצעיר בגליציה, יוצאת איתם לקבוצות-ההכשרה העונתיות. עד סמוך לעלייתה ארצה היא שוהה בפלוגת-העבודה במנסרות נדבורנה, שם התגבש הקיבוץ.

בשנת 1929, גוסטה בנס-ציונה במאהל-הקיבוצים על גבעת-מיכאל. היא עובדת בפרדסים, ובבתי-האריזה ושם היא רוכשת מיומנות בטיפול ובמיון פרי-הדר. מראשית 1931, עוברת גוסטה עם קבוצת-ההשלמה השנייה למזרע.

במזרע, מתהדק קשרה של גוסטה, שהחל עוד בנס-ציונה עם מרומי. הם מקימים את תאם המשפחתי במרוצת-הימים הם זוכים להגדיל את משפחתם, נירה והתאומים אילון וארנון. שמחים עם הולדת הנכדים וביתם העשיר ממלא בעניין את חייה של גוסטה השופעת אהבה וקורנת מעונג עם הטוב בחיי-יקיריה.

58 שנותיה של גוסטה בקיבוץ, הן בתוך מערך-העבודה של הקיבוץ, היא מתמידה באריזת הפרי הנקטף והנאסף במטעי-מזרע. וגם בבית-האריזה המקומי. גוסטה לומדת תפירה. עובדת במחסן-הבגדים של המוסד החינוכי. עם החברים העובדים בחדר-האוכל, בצוות-הבישול. תבונת-ידיה עוזרת לה גם בתחביביה במלאכת-יד וגם בהכנת תלבושות החוג הדרמטי של הקיבוץ עם העלאת הצגותיו על הבמה.

גוסטה מצאה עניין רב בעיון בספרים. עולמה הפנימי היה ער והתעשר ברשמי חוויות שקלטה עם ביקוריה בתיאטרון ובמופעים אומנותיים וכל זה, סייע לה גם בערוב-ימיה כשקשו עליה פגעי-החיים.

ופגעים אלה רבו עת החלה נוקמת בה חולשתה הכללית וערעור בריאותה. אולם מה כואבים היו המבחנים שנאלצה לעמוד בהם עם שהותם ליד מיטת חוליו של מרומי – כשהיא מודעת כי תמה שותפות-החיים ביניהם, והיא נחתמת באלמנותה.

עתה היא אלמנה ערירית וגלמודה בחדרה, דומיה סביבה. ילדיה רחקו ממנה לבתיהם.

שוב הולמת בה פטירת נירה -בתה- שגם בה פגע הנגע הממאיר.

עצובים וקודרים ימי-שקיעתה של גוסטה כשהמלחמה האכזרית וחסרת-החמלה מסתיימת, עוצמת עיניה בשערי שנת-הגבורות שלה.  

  

יהי זכרה ברוך.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן