ניצן ישראל 

ישראל ניצן

בן מיכאל ואסתר מסינג.

נולד ב-ד’ בטבת תרס”ח – 09.12.1907 בלבוב (פולין. כיום, באוקראינה).

נפטר ב-כ”ב באב תש”נ – 13.8.1990 במזרע.

עלה לארץ בשנת 1930 והצטרף למזרע עם קיבוץ “השומר הצעיר” ב’ בנס-ציונה.

נשוי לאֶטְקַה.

אב ליובל, שמעון ונירה.

סב לירין, גלית, לילך, איריס, זוהר וורד.

רב-סב לשחר, נגה, טליה, זיו, להי, שלי ואביב.

 

דברי פרידה

אנו נפרדים ממך ומבקשים כי יתקדש כאן זכרך.

יתקיים ויתגדל.

המוות פוגע בחיים ביגון.

 הוא גוזר פרידה בצער וחידלון.

קובע את הסוף.

אך עלינו -הנשארים- להודות לך עבור החוב,

החוב הוא בשל הליכתך איתנו. הרי היית איתנו בכל, במכאוב ובצער, בנכונות לפי תכתיב הגורל.

אנו חייבים לך תודה, עבור מעשה-ידיך בצמיחה ובבנייה ביחד, בהבטחת כל אשר לנו – שלך היה.

נולדת בלבוב שבפולין בשנת 1907 למיכאל ואסתר מסינג אשר ניספו בשואה.

עלית לארץ ב-1930. כבר מ-1923, היית חבר ב”השומר הצעיר” בפולין.

עם עלייתך ארצה, הצטרפת לקיבוץ “השומר הצעיר” ב’ בנס-ציונה.

הקמת משפחה עם אטקה ונולדו לכם שלושה ילדים יובל, שמעון ונירה.

בשנים הראשונות של הקיבוץ, שימשת כעגלון ואחר-כך, עבדת בחריצות והתמדה שנים רבות במטעים.

עכשיו תמה מנת-סבלך ויסוריך.

ללא גבהות-לבב, ללא ההליכה בגדולות שנוצרו במסכת האפורה והפשוטה של חיינו והם יקרים לנו מכל.

אף כי אדם במהותו “להבל דמה וימיו, כצל עובר…” הרי הוא נשאר.

הוא מתקיים ונשאר, בכל שמביע אדם לאדם ודור לדור ובדרך, של יודעים וגם הלא יודעים.

ולכולנו מצווה, להתמיד באותה העשייה, בה הצמיחה והעתיד, ההתעלות של חיים הנושאים בחובם את זכרך.

בכך, יתקדשו ויבורכו.

ינעמו לך רגבי אדמתנו, בה מנוחתך נכונה.

 

יהי זכרך ברוך.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן