booked.net

פיינמסר חייקה 

חייקה פיינמסר

בתם של חיה-מלכה וישראל אפריל.

נולדה ב-ט”ו בשבט תרס”ב – 23.01.1902 בלבוב (פולין כיום באוקראינה).

נפטרה ב-כ”ז באלול תשנ”ז – 29.09.97 במזרע.

היתה חברה בקבוצת “צריפין” ממקימות קיבוץ מזרע.

נישאה לישראל ויחד הביאו 3 בנים.

אם לאליהו ולאסא.

סבתא לשמונה נכדים ונכדות.

סבתא רבה להרבה נינים ונינות.

 

לזכרה של סבתא חיקה פיינמסר לבית משפחת אפריל

חיקה נולדה בתאריך 23.01.1902 בעיר לבוב בגליציה פולין. למשפחה יהודייה בת 8 נפשות.

חיקה היתה חברה בתנועת “החלוץ”, בהיותה בת 18, הגיעה חיקה לחוות הכשרה בעיירה סגניבקה ליד לבוב. שם הצטרפה לקבוצה חלוצית שנקראה “כביריה”, דורה בדר היתה מדריכת הקבוצה, בחוות ההכשרה, למדו החלוצים על טיבם של החיים בארץ, עקרונות הציונות, עברית, ועבודה בחקלאות. בתחילת אוקטובר 1920, יצאו בנות הקבוצה לדרכן לא”י, הן נסעו ברכבות לוינה ומוינה לטרייסט, בנמל טרייסט הן עלו על האוניה “גליציה” שהפליגה לא”י.

על האוניה פגשו חברי קבוצת “כביריה” קבוצת עולים אחרת, שתי הקבוצות קשרו את גורלן עד הגיעם לבנות את קיבוץ מזרע – דורה בדר (שהגיעה עם חיקה), מנחם בדר, איש שלום, אהרון שלומי, מנחם וולף.

באוניה, הכירה חיקה את ישראל פיינמסר . פיינמסר כותב-“במקום שבו התארגנו חלוצי הארץ לנסיעה הבהבו לפני פתאום בעלטת הדמדומים פנים עגלגלים גב חזק ושיער גזוז, וזה הכל הקסים אותי, אחר-כך שמעתי חיקלה קוראים אותה …. ובאוניה הצפיפות קירבה אותי אליה במקצת” ….

בתאריך 11.11.1920 הם הגיעו לנמל יפו. הקבוצה התארגנה כקבוצת-עבודה להקמת המחנה האנגלי בסרפנד (צריפין), במשך השנה בה עבדו בבנית המחנה, הם מחליטים לנסות לחיות חיי שותפות. על שם המקום נקראה הקבוצה “קבוצת צריפין”.

פיינמסר כותב-“ב-1922 עבדנו ביישור הקרקע לבניית מרכז מסחרי בפינת הרצל-דרך יפו תל-אביב, הלכנו באחד הימים מן העבודה לרב להעמיד חופה וקידושין-סטלה ופרוכטר, חיקה ואני … פרוכטר צחק כל הזמן, וזה הרגיז את הרב. “זה לא צחוק” הוא טען, “זה לכל החיים” בגמר הטקס אמר הרב לחיקה: “אלוהים יעזור לכם, שהלב יסתובב לכם”.

בסוף שנת 1922, נקראה קבוצת צריפין לעבור לבלפוריה לבניית בתי המושב. דורה בדר כותבת ביומנה-“גרנו באוהלים …רובם קדחו, ובתקופה זו התכוננו להיות לנו האמהות הראשונות, אלא שהקבוצה לא התכוננה לקראת הילדים הראשונים, לא מבחינה רוחנית ואף לא מבחינה חומרית” דורה בדר כותבת ביומנה-“בשובי הביתה (לאחר לידת תמר) לאוהלי בבלפוריה, לא הכינו לי… לא חלב… ואפילו לא מקום בשביל הילדה. במשך מספר ימים, הכין בדר את הברזלים וחייקה קלעה רשת מחבלים-ולתמר היתה מיטתה הראשונה”. חיקה כבר היתה בהריון, לקראת סוף ההריון חיקה נסעה ברכבת העמק לבית-היולדות בחיפה.

באחד במאי 1923, נולד אליהו בבית-היולדות בחיפה. פיינמסר כותב-“חיקה לא סלחה לי שנים רבות שלא באתי לחיפה להכנסתו בבריתו של אברהם אבינו”.

בדצמבר שנת 1923, עלתה קבוצת צריפין להתיישבות על הגבעה החשופה הנשקפת מצפון לבלפוריה – “רובע אל נצרה”. חיקה עם התינוק אליהו, ההתחלה הייתה קשה מאוד, לא היתה פרנסה, החברים גרו באוהלים , ללא מים זורמים, ללא חשמל, ללא עצים, ללא דרכי-גישה, ללא שרותי-בריאות, בביצות סביב רחשו יתושי מלריה ומחלות, בית-החולים הקרוב היה בחיפה, ואת כל אלה ליוו וויכוחים אידאולוגיים אינסופיים על הדרך, חברים לא מעטים עזבו.

לאחר מספר חודשים עברה המשפחה הצעירה לחיפה, שם היתה עבודה בבנין. פיינמסר כותב-“חזרתי פעם מן העבודה באמצע היום ופניתי למטבח וחיקה אומרת לי: פיינמסר, תציץ לצריף אליהו לא בוכה כבר איזה זמן וזה מוזר. פתחתי את הדלת וחשכו עיני. אליהו ישב בלול שלו וקרע את אחד הספרים היקרים לי ביותר והפך אותו לפתיתי נייר קטנים.” לאחר כשנה שבה המשפחה למזרע. פיינמסר המשיך בעבודה בבנין, חיקה עבדה היכן שצריך – מטבח, סלילת הכביש לחיפה, לול, רפת וכו’. בקיבוץ הצעיר אין קבוצת ילדים, על כן, בגיל 3 נשלח אליהו לגן במרחביה, הגעגועים גדולים … ההורים מתראים עם ילדיהם לעיתים רחוקות.

לחיקה ופיינמסר נולד בן שני אוריאל, בחודשי חייו הראשונים חלה אוריאל בדיזינטריה ונפטר בטרם מלאה לו שנה.

כשאליהו היה בן 11 נולד אסא, אליהו כבר למד במוסד החינוכי במשמר-העמק, האחים נפגשו רק בחופשים כשאליהו היה מגיע הביתה.

בתקופת המאורעות  1936-39 “התגייסה” חיקה להיות אם בית ליחידת הנוטרים היהודיים בעמק שהתמקמה במחנה בכפר-ילדים, חיקה בישלה, תיקנה את בגדיהם והיתה אוזן קשבת לבחורים הצעירים. חיקה מילאה את תפקידה בשקט, בחריצות ובמסירות. הנוטרים החזירו לה יחס של כבוד ואהבה על כל מעשיה.

עבודתו של פיינמסר מחוץ לקיבוץ הקשתה מאד על חיקה והבנים, בתחילת שנות הארבעים יצאה המשפחה לשנת-חופש בחיפה, זו הפעם הראשונה שכל המשפחה חיה יחדיו. חיקה התגעגעה למזרע, הרגישה שעם כל הקשיים, מקומה במזרע, כעבור כשנה חזרה המשפחה למזרע.

התגיסותו של אליהו לפלמ”ח הביאה עוד פרידה על המשפחה.

עם תום מלחמת העולם השניה התבררו לחיקה ממדיה הנוראים של השואה, אמה חיה מלכה, אביה ישראל, שני אחיה נפתלי ובצלאל ושתי אחיותיה בלימה וסלה נספו בשואה, הן נותרו שתיים – חיקה בארץ ואחותה רחל (רושקה) שהיגרה לארצות הברית.

כאשר החלו הניצולים להגיע ארצה, אימצו חיקה ופיינמסר את צילה והיו לה למשפחה.

פיינמסר עשה חייל בעבודתו, מגוייס מפרויקט לפרויקט ומגיע למזרע רק בסופי השבוע.

בשנת 1958, החליטה חיקה להצטרף לקבוצת צעירם ממזרע ויצאה לשנת-שרות בקיבוץ הצעיר להב. חיקה ה”זקנה” שבחבורה עבדה ב”קומונה” (מחסן-הבגדים) בלהב, כולם אהבו אותה ונהנו מידי-הזהב שלה.

בינתיים, החלה המשפחה גדלה ומתרחבת אליהו נשא את יעל, אסא נשא את רינה. החלו להיוולד הנכדים, 10 נכדים נולדו עם השנים, ואחריהם הגיעו הנינים, חיקה ופיינמסר נהנו והתגאו במשפחה הגדולה הסובבת אותם.

חיקה אהבה את מזרע ואת עבודתה במתפרה, תמיד היתה שמחה בחלקה, שקטה וצנועה, היא אהבה לתת. היתה תופרת בגדים לילדים ולחברים, סורגת בובות, ותופרת לנכדים בגדים ומצעים לבובות. הכל נעשה בתשומת-לב רבה, ובדיוק רב.

חיקה אהבה לאסוף חפצי-נוי יפים, במיוחד בובות ומינאטורות, כל הנכנס לחדרם הצנוע של חיקה ופיינמסר, נמשך מיד לאוסף הבובות המרהיב, המגוון והצבעוני שנאסף מכל קצווי-תבל.

מחלתו של פיינמסר ומות שני בניה היו אסון גדול למשפחה, חיקה היתה אהובה על כל סובביה, תמיד היתה אסירת תודה על הטיפול שניתן לה בבית-הבריאות. שמחה ומודה על כל ביקור ועל כל תשומת-לב.

חיקה נפטרה בשיבה טובה בתאריך 29.09.97 והיא בת 95 במותה.

נזכור אותך סבתא יקרה על כל הטוב והיפה שבך.

 

נכתב ע” עודד שילוח

חייקה,

היית לי לאמא מעל שנתיים. חדרך הקטן ב”בית-הפטריה” שימש כחדרי בשעות אחר-הצהרים.

בימי מלחמת-העולם השניה, אמא התגייסה ל- איי.טי.אס. ואני הצטרפתי-צורפתי למשפחת פיינמסר.

אני זוכר לך את טוב-ליבך ולעולם אזכור את יחסך החם.

יהי זכרך ברוך.

 

-עודד שילוח-.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן