booked.net

פרי שמעון 

שמעון פרי (פריזר)

בן גיאורג ופרידה פריזר.

נולד ב-ט”ו באב התרפ”א -19.08.1921 באוסנדורף (גרמניה).

נפטר ב–ט’ בתמוז התשס”ד – 28.06.2004 במזרע.

חבר תנועת “וורקלויטה” וחבר השוה”צ.

עלה לארץ בשנת 1938.נשוי ליהודית (לבית וילנד).

אב לרחל, יפתח, מיכה ומרגלית.

סב לחגית, נירית, רותם, אסף, גיא, איתי  ארז, סתיו, תום ונעמי.

רב סב לעמית, נדב, תמר, דולב, רותם, שקד,

אופיר, מיקה, עמרי וליה. 

 

שמעון נולד בכפר קטן במערב גרמניה שנתיים אחרי אחותו מרים. אביו גרפיקאי וליטוגרף, אמו,קצרנית בחברה מסחרית. לאחר 4 שנים בהם בילה באושר בכפר,עברה המשפחה ב-1925 לעירדורטמונד.

בסוף שנת 1937, בן 16, הוא מגיע למחנה הכשרה לעליה של “עלית הנוער”. חצי שנה לפני העלייהלארץ הוא יוצא ביוזמתו לכפר הולדתו כדי לקבל “הכשרה חקלאית”.

בשנת 1938, עולה לארץ במסגרת עלית הנוער. למחרת עלייתו הוא עובר למזרע לחברת נוער.הדרך לא קלה, יש  קשיי קליטה, קשיי שפה ועבודה. לאחר תקופה עוברת הקבוצה לקיבוץ ניר-דוד,שמעון עובד בהדברת המלריה וקושר קשרים טובים עם החברים.

בשנת 1942 מתגייס שמעון לנוטרות, שמעון אהב לספר על תקופת השירות ועל פגישותיו עםאנשים מעניינים כמו השחקן שרגא פרידמן ועוד אחרים. כאשר הגיע למזרע בחר שמעון לעבודהבדיר-הצאן שם עבד שנים רבות. לצד עבודתו לא הזניח את כישרונותיו בציור, ובמשחק בהצגותיושל חנוך פז. בשנת 1944 הצטרף לפלמ”ח. בהתחלה ל”פלי”ם” במטרה לעסוק בהבאת עולים “בלתיחוקיים”. בהמשך, מועבר שמעון לאחת התחנות במסגרת הפלמ”ח למושבה יקנעם ועבודה בקיבוץהזורע לצורכי הקיום. בנדודיו עם הפלמ”ח, נפגש שמעון עם אומנים וציירים שהשפיעו עליו מאד.שמעון פוגש את חברת הגרעין שלו, יהודית וילנד אשר עבדה שם בהחזרת ימי-עבודה ושם גםהתחיל הרומן אשר הביא להקמת המשפחה. בשנת 1945, יהודית ושמעון נישאו בגדרה שם גרואחיותיה של יהודית, נולדו להם ארבעה ילדים. מאוחר יותר כאשר נולדו הנכדים, המשפחה הייתהמקור גאווה לשמעון. 

 

מדברי הילדים

רחל: “אימי הייתה בהריון איתי בזמן השבת השחורה, בה נאספו ונאסרו ע”י הבריטים, רוב הגבריםבקיבוץ והובלו לרפיח למעצר. אבא חזר מרפיח ימים ספורים לפני הולדתי. אחרי באו לעולם, יפתח,מיכה ומרגלית. למשפחה נוספו עוד “אחים ואחיות”, תמיד היינו משפחה “מורחבת” עם ילדיחוץ שאומצו ע”י ההורים. ובנוסף, היו מוזמנים לאורך כל השנים לקפה של אחה”צ, מתנדביםואולפניסטים, ברוב המקרים הקשר היה נשמר גם כשאלה עזבו את הקיבוץ ולאבא היתה תכתובתמסביב לגלובוס.

אבא צעיר, חסון יפה ושזוף – רועה צאן בקיבוץ הצעיר, מטפל במסירות בכבשים, חליבות, כל בוקרוערב, המלטות רבות, יציאה למרעה וחגיגות הגז בכל שנה, בקיצור חי בדיר.

אבא מגלה כשרון ציור ורישום, מפליא בציורי נוף , מכין במשך שנים רבות את המודעות  של ועדתהתרבות למסיבות וחגים בצורה גראפית וציורית מקסימה. משתתף כשחקן חובב בעשרות הצגותבקיבוץ ובחוג הדרמטי של העמק.

תחביב נוסף, עבודות נגרות, כך זכינו אנו הילדים וילדי הגן למתנות יקרות ערך למערך המשחקיםשלנו. כך זכתה גם הדירה של ההורים לשידרוג..

בגלל מחסור בשטחי מרעה וכדאיות כלכלית, נאלץ אבא בלב כואב להסכים לחיסול ענף הצאןבמזרע, ועובר לעבוד ב”מעדני-מזרע”. המפעל שולח אותו בשנת 1972 להכשרה במפעל בשרבגרמניה. ביקור ראשון מאז ילדותו בעיר נעוריו דורטמונד, מבהיר לו את מה שהותירה שםהמלחמה. בשנת 1986, מסיים אבא את עבודתו במפעל ועובר לעבוד בכריכיה של הקיבוץ לשביעותרצונו ורצון “הצרכנים”. הוא אוהב את העבודה, עבודת-כפיים שתאמה את כישוריו: דיוק, אמנותוספרות.

 

.מתוך ההספד של מרגלית: …”האהבה שלך לחיים, האהבה לאמנות, אהבת-האדם והנוף, ההומור,ראייתך תמיד את חצי הכוס המלאה, החיוך הממזרי משהו, הם בשבילי הזיכרון העיקרי ממך לכלאורך הדרך”.

 

שמעון כותב– נוסטלגיה ב”מזרע הקטנה”

זה מזמן לא ביקרתי באזור הרפתות, לשמחתי הרבה קיבלנו את הצעתה של חיה ארבל לבקר אתמוזיאון “מזרע הקטנה”. בעזרת פיני שיבולי ובהדרכתו – הלא הוא “בעל-הבית” שם.

כך, יצאנו ביום ב’ השבוע על כסאות-הגלגלים. הקלאב-קאר של מרים לוי וקלנועית שלי, ברוח טובלאזור “מזרע הקטנה”. וראה זה פלא, את שנעשה שם לא יתואר במילים בומבסטיות, אך בהחלטבמילים חמות ומלאות תודה והערכה על המפעל היפה הזה שנקרא “מזרע הקטנה” עם כלהמשתמע מכך. ואכן- הפתעה נעימה. לפנינו נפרשה תמונה נאמנה משנות ה–20 וה–40 של הקיבוץואפילו יותר מוקדם בשחזור נאמן של התקופה ההיא, הכל אוטנטי, מעורר זיכרונות נוסטלגייםולפעמים קצת געגועים. לך תסביר לתייר מה זה מקרנת קולנוע עם תרגום על גלגל בצד, או מה זהסליק? מה זה אוהל מגורים עם כילה נגד יתושים, כן ומי שרוצה להיזכר בימי נעוריו עם כמהדיוקנאות וצילומי נוף, שירוץ לשם ויתעמק בתולדות קיבוץ מזרע עם כל היפה והקשה שבו.

כדאי!!!

וכאן, כמה מילים טובות לאלה שעשו במלאכה ובראש וראשונה לפיני שיבולי – הפעלתני שבחבורה.ואם שכחתי מישהו ולא ידעתי אז סליחה עמכם.

בהוקרה על נכס תרבותי זה.

 

יהי זכרו ברוך.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן