חנה (הנקה) רוזנר

בת שרה ודוד שפרלינג.

נולדה ב-ט’ בטבת תרס”ז – 26.12.1906 בקרקוב (פולין).

נפטרה ב-ח’ באדר תשס”א – 03.03.2001 במזרע.

הצטרפה למזרע עם קיבוץ השומר הצעיר ב’ “נדבורנה”, נס-ציונה.

אם לנורית וארי.

סבתא לנעמי, ורד, נטע, חגית וערן גפן, עמיר ויורם רוזנר.

סבתא רבה לנועה, תור, קורל, ליר, גפן, שקד, הדר, רימון ותמר, ליר, טומי ולוטם, מאיה ושי.

רוזנר הנקה (חנה; הנצ’קה)

הנקה נולדה להורים שהיו סוחרי בדים אמידים בעירם. היא למדה בגימנסיה העברית בקרקוב והייתה פעילה בתנועת השומר-הצעיר. התמסרותה ללא גבול לרעיון הציוני, גרם לה לעזוב את הבית בטרם סיימה את לימודיה. מאחר והוריה לא הסכימו לעלייתה לארץ, היא עזבה את הבית באישון לילה, ללא רשותם, וזאת לאחר שהשאירה מכתב פרידה על שולחן המטבח. היא עלתה לרכבת לילה שהסיעה אותה להולנד, להכשרה חקלאית אצל איכר מקומי שעבדה עבורו כשנתיים וזאת כהכנה לעלייתה ארצה.

בשנת 1929 הגשימה את חלומה ועלתה לארץ מהולנד. הנקה השתייכה לקבוצת השומר הצעיר יוצאי פולין שהתארגנו לקראת עלייתם כקבוצה והגיעו לגבעת מיכאל במושבה נס-ציונה. הקבוצה התפרנסה מעבודת קטיף ואריזה בפרדסי נס-ציונה. תקופה זאת ערכה כשנתיים ולאחריה הצטרף הגרעין לקיבוץ מזרע. הנקה השתלבה בעבודה בלול ועבדה בו שנים רבות. מאוחר יותר למדה את מלאכת התפירה והייתה לתופרת בגדי נשים בקיבוץ. בשעותיה הפנויות הקלידה ספרים לכתב ברייל עבור ספריית העיוורים בנתניה. על עבודתה זו לאורך שנים, קיבלה את אות המתנדב.

נשואה לאיז’ק, וסבתא מסורה לנכדיה שאותם אהבה מאוד.

היה לה מרץ בלתי נדלה והרבה לפני שתרבות “ההליכה” הייתה פופולרית בארץ, ניתן היה לראות את הנצ’קה פוסעת בשבילי הקיבוץ בשעות בלתי שיגרתיות. היא הייתה ידועה בקפדנותה כתופרת והקדישה זמן רב מאוד לשמלות אותן תפרה לחברות על פי בקשתן.

יהי זכרה ברוך.