רון יוסף

בן אלמה ופיאודור קרוננברג.

אח לאנה.

נולד ב-כ”ז באדר א’ תרפ”ד – 03.03.1924 בדורטמונד (גרמניה).

נפטר ב-י”ב בשבט תשע”ב – 05.02.2012 במזרע.

חבר קבוצת (עליית הנוער) “דרור”.

הורה לשוש חורש, נעמי בינדר, אורי רון וחגי רון.

סב ורב-סב לשישה-עשר נכדים ונינים.

כיליד העיר דורטמונד שבגרמניה, חווה בנפשו ועל גופו את אימתם ורצינות כוונותיהם של הנאצים. בשנת 1937, מיד לאחר אירועי ליל-הבדולח בו נעצר אביו ונאסר במחנה הריכוז דכאו, התאפשר לו ולעוד כ-900 ילדים יהודים לצאת את גרמניה לדנמרק ולהיקלט במשקים חקלאיים אצל איכרים שניאותו לארחם בתמורה לעבודה במשקיהם.

בדנמרק, חי יוסף כ-3 שנים בהן התגורר ברפת, בקש שאופסן מעל הפרות. אלו היו שנים שהתאפיינו בעבודה חקלאית קשה שהחלה בארבע לפנות-בוקר והסתיימה, עם רדת החשכה בקור שהגיע לעיתים למינוס 300 ושממנו, סבל רבות.

עם פלישת הגרמנים לדנמרק, הועבר יוסף על ידי שליחים של הסוכנות היהודית, בקבוצה שמנתה כ-50 ילדים לארץ ישראל. לישראל הגיעו לאחר מסע ארוך ומפרך שתחילתו בהולנד ושבמהלכו עברו ברוסיה, בתורכיה ובארצות נוספות ובסופו, לאחר כשנה, גנבו רגלית את הגבול בין סוריה לישראל והגיעו למשמר-העמק.

במשמר-העמק שהה יוסף במשך 3 שנים מ-1940 בהן עבד כרועה-צאן בשעות-היום ולמד בשעות-הערב.

בשנת 1943, עבר עם קבוצה של 12 בחורות ובחורים למזרע שהפכה במרוצת השנים לביתו.

את החותם החזק ביותר על חייו הבוגרים של יוסף, השאירה מלחמת-העצמאות בה נטל חלק פעיל ביותר בשחרור חלקה הצפוני של המדינה בקרבות באזור משמר-העמק, חיפה, משמר-הידן, גשר, ג’נין ומקומות נוספים.

עם סיום המלחמה, חזר יוסף לקיבוץ והשתלב בחיי העבודה והחברה. ניהל את ענף הלול במשך שנים ארוכות ולקראת פרישה, עבד בחשמליה. יוסף היה איש-עבודה ומעשה וגם אמן, שניגן בחליל ואקורדיון, אהב להאזין למוזיקה, גילף בעץ וצייר בטכניקות שונות ציורים התלויים במבני-הקיבוץ ובבתי-המשפחה וחברי מזרע.

בשנת 1962, נישא יוסף לרבקה ואימץ את בנותיה, נעמי ושוש, שהיו באותה העת בנות 9 ו-12 כבנותיו, הוליד 2 בנים משותפים ונפטר בשיבה טובה. 

יהי זכרו ברוך.