booked.net

רמון אברהם 

אברהם רמון (וָיִיסְבֶּרְג)

בן חנה וזאב וייסברג.

נולד ב-ב’ בתשרי תרס”ב – 23.9.1901 בפרוסקוביוב (רוסיה).

נפטר ב-ל’ בכסלו תשמ”ג – 16.12.82 במזרע.

חבר קבוצת “צריפין”.

נשוי לשושנה.

אב לאורי ולעוזי ז”ל.

לו נכדות ונינות.

 

בן למשפחת סוחרים בפרוסקוביוב באוקראינה – רוסיה.

בסיימו את לימודיו בבית הספר התיכון, הצטרף ב-1917 ל”חלוץ”. המהפכה הבולשביקית ופרעות קלגסי פטלורה ביהודי פרוסקוביוב, מאיצים את אברהם לצאת לדרך ארצה, עם הנץ העלייה השלישית.

הוא מגיע ליפו ב-1920, עם בוני תחנת החשמל “רידינג” בתל אביב. אחר כך המחנה הפועלים המקים את קסרקטיני חיל המצב הבריטי בספרנד – היא צריפין.

עם גמר העבודות עולה אברהם עם חבורות המובטלים צפונה, לעמק יזרעאל.

כאן מתארגנת חבורת צריפין העוסקת בסלילת הכביש עפולה – נצרת ובבנייה בבלפוריה ובת עדשים. בעלות קבוצת צריפין על אדמת מזרע ב-1923, קובע בה אברהם עם שושנה את קינו המשפחתי.

הוא משתלב בחיי הקבוצה. ב-1924 הוא מזכיר הקבוצה, אחר כך סדרן עבודה, בין מייסדי ענפי המשק ובריכוז קבוצת הבניין.

אברהם, גבר תמיר, איתן, בעל זוג ידיים המצטיינות בכושרן לשאת מאמץ ולבצע משימות. הוא מעודד בקבוצה הווי מתרונן, משתלב במעגלי הרוקדים, יוזם חבורת מנגנים על כלי פריטה. הוא היה בין בוני ומפעילי ה”דטקטור”, הוא הרדיו הפרימיטיבי הראשון של מזרע.

אולם חרף הכוח הרב בידיו האמיצות, מתמרד ליבו של אברהם ומאלץ אותו להסב את אורח חייו. הוא בשירות ובמינהל. בשליחות כמזכיר המוסד החינוכי במשמר העמק. אחר כך בהנהלת החשבונות ב”נעמן”, המפעל החרושתי הראשון של התנועה.

החל מ-1941 הוא בחברת “הזרע” בחיפה, כמנהל חשבונות ראשי. אחרי השתלמות הוא עובד שם כתמחירן, עד לצאתו ב-1966 לגימלאות.

בשובו למזרע, הוא מוצא תעסוקה בהנהלת החשבונות במוסך האזורי, אך הבעיות הבריאותיות מגבילות אותו ביותר.

את אברהם מציינת נחישות אופיו הבלתי מתפשרת. תקיף בעמדותיו. תכונות אלו נתנו את אותותיהן בדרך חייו ובנהגו בחברה. השנים הרבות בהן עבד מחוץ לבית הרחיקו אותו מהמגע הפעיל והטבעי עם הקיבוץ. מצבו הבריאותי גרם לו להיצמד לביתו ולהתנתקותו מן הסביבה החברתית. הוא חי בחוג המשפחה, בה הוא מוצא את הסעד והסיוע. גם תחביבו האהוב, הבולאות, מביא לו סיפוק רב.

באברהם ובמשפחה הלמה קשה נפילת הבן, עוזי, במלחמת ששת הימים, במערכה בסביבות ירושלים. אולם במצבו המחמיר הוא מוצא במשפחתו אושר ונחמה.

הוא עצם את עיניו שׂבע ייסורים בשנה ה-81 לחייו.

 

יהי זכרו ברוך.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן