booked.net

שני יוסף 

יוסי שני

בן פרידה וניסן אשכנזי.

נולד ב-ד’ שבט, תרפ”ד – 07.01.1927 בעין-חרוד.

נפטר ב-כ”ג חשוון תשס”ז – 14.11.2006 במזרע.

הצטרף למזרע בעקבות חיים משותפים עם נעמי סמסון ב-1977.

נשוי לתלמה ז”ל.

אב לאורי, עומר וגליה.

סב ליותם, אילון, אופיר, ניצן, טל, נורית ואביב.

רב-סב לדניאל ונועם.  

            

אבא היה בן העמק. הוא למד בביה”ס בעין-חרוד, אצל משה כרמי, שעיצב דור שלם של בני-העמק, וגם אותו. בתקופה זו, נזרעו אהבותיו לטבע, לארץ-ישראל ולאמא.

אבא היה ממקימי חטיבת בני-העמק – גולני, בה לחם במלחמת-השחרור וגם נפצע פעמיים. ברח מקורס קצינים כדי להתחתן ולהקים מחדש את רמת-רחל.  במקום זה, נולדנו אני ועומר. אבא עבד בפלחה ובמוסך. יוסקה, אח של אמא, מספר, שכאשר שניהם היו ניגשים לתקן טרקטור, יוסקה היה יוצא מרוח כולו בגריז שחור ואבא היה יוצא מוכן לקבלת-שבת.

ב-1959, בעקבות החלטת התנועה על פירוק רמת-רחל, עם גליה בדרך, עזבנו את סבא וסבתא, את רמת-רחל ועברנו לירושלים, ללא פרוטה. אבא, ללא התלבטות, בהבנה שצריך להתפרנס, מצא עבודה כטרקטוריסט במזבלה העירונית. אמא בכל זאת הטילה ווטו בעקבות הריח, ואבא עבר לעבוד כאיש האחזקה והפיתוח במאפיית אנג’ל. בתקופה זו, פרחה יכולתו הטכנית המופלאה, היצירתיות ויכולת ההמצאה. לכל דבר נבנה פתרון והועמדה המכונה הנדרשת, לא רק רעיון, אלא מכונה עובדת! ובכל המקרים, בעלות מצחיקה לעומת האלטרנטיבות. יכולת זו הוכרה גם בשני פרסי קפלן שקיבל. אנחנו, באותה תקופה, הכרנו אבא שעובד מבוקר עד לילה. לפעמים גם באמצע הלילה.

הרצף הנורמאלי של התפתחות המשפחה נקטע עם מחלתה של אמא. רבקל’ה ונחום, הכירו לאבא את נעמי, ובזה התחיל פרק חדש בחייו. אבא עבר למזרע, ומשפחת סמסון השתלבה עם משפחת שני – לשמחת כולנו. יכולת הבנייה של אבא, עברה עכשיו ליחסים עם נעמי ולאיחוד המשפחה החדשה.

בשנים האחרונות, הפכת אבא, לנשוא האהבה של המשפחה. כל אחד מ-16 הנכדים, הרגיש וקיבל אהבה בלתי אמצעית וללא מחסומים.

כך נזכור אותך.

-אורי-.

 

**************

בבית-הספר היה יוסף מהתלמידים המעולים ביותר, בעיקר במתמטיקה. הכל נראה לו פשוט ופתיר. קינאתי בו אז… עברו הימים וכולנו התגייסנו. רבים מבני-העמק התגייסו לגדוד 13 בגולני. יוסף תמיד הצליח להיקלע לעין-הסערה, מכיבוש כוכב-הירדן ועד אותו יום מר, בו נשא את גופת מוישה שטורמן משיפוליו המזרחיים של הגלבוע… הגדוד המשיך לנגב, למבצעי “אסף”, וומבצע”חורב”, במשלט 86 הידוע לשמצה… והלאה. [מתוך דבריו של ניר חבר קבוצתו].

 

***********

כל-כך הרבה דיבורים ישנם בעולם. כל-כך הרבה דברנים… היום ברור לי שיוסף אינו “יוסף המדבר”, המשאיר מילים, אלא “יוסף המשמעותי”, היום-יומי, המקיים ומתקיים במעשיו. העושה בשקט, מאז שהכרנו זה את זה בילדות, יוסף עשה, ולא צריך היה כלל דיבור. [מתוך דבריו של חגי, חבר-קבוצתו].

 

יהי זכרו ברוך.

 

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן