booked.net

שפנגנטל יעל 

יעל שְׁפַּנְגֶנְטָל

בת יעקב ויטי נדל.

אחות לצבי, זוזי וקרל.

נולדה ב-ט”ו בטבת תרע”ה – 08.01.1915 בברסלאו (אז בגרמניה).

נפטרה ב-ט’ בכסלו תשס”א – 06.12.2000 במזרע.

אמא לתלמה, עיד ויהודית.

סבתא לאבי, איריס, צור, סמדר, לילך, רויטל, דיקלה, מור, עמית, זהר וחן.

סבתא רבה לרז, איתי, יהב, מור, גיא, אופיר, תומר, סאייקו, תומר, גלי, מאיה, גיל,  יובל, יהונתן, מאיה וגיא.

 

כשהייתה ילדה עברה המשפחה לברלין, בגלל עיסוקו של אביה יעקוב נדל.

בברלין, עברה את נעוריה וסיימה תיכון עם תעודת-בגרות. בתקופה זו, עלה היטלר לשלטון – וניצני האנטישמיות הורגשו באוויר.

ההורים יעקוב ויטי, היו ציונים, ושלחו אותה לתנועת נוער ציונית “כחול לבן”.

לפני העלייה לארץ ב-1934, הייתה כבר חברה בתנועת “החלוץ”. אבא שלה, שקרא נכון את המפה הבין מה צפוי ליהודים ושלח את כל ילדיו, לארץ ישראל.

אמא יעל, הגיעה לבית-הספר החקלאי של ויצו בעפולה, שם למדה עברית וחקלאות – ואחרי כשנה, עברה לקיבוץ “במפנה” (ליד כרכור) – שם נפגשו דרכה ודרכו של אבא ולטר.

האהבה ניצתה וב–1937 הם נישאו.

מ”המפנה”, עברו לשנתיים לתל-אביב, לא מצאו את מקומם שם ועברו לקיבוץ בית-זרע.

עוד בהיותה “במשק פועלות” (“ניר-העמק” כיום), שכנעו אותה חברי מזרע שהכירה להעתיק את מגוריה למזרע ולבנות כאן את ביתה.

ב-1942,  עבר “הזוג הצעיר” למזרע, ופה נולדו שלושת הילדים (תלמה, עידו ויהודית).

אמא חיה במזרע עד יום-מותה.

עבדה שנים רבות בחינוך, “בבית-הבידוד” (מקום לילדים חולים), בכלבו (עם אריה כפיר), בתעמל ואחר-כך במתפרה.

במזרע הייתה חברה בועדות שונות (בריאות, מינויים, בית-ילדים, ועדת-חברים) וגם הייתה מרכזת מחסן-הלבשה, ומרכזת ועדת-חברים.

בשנים האחרונות לחייה, סבלה מבעיות בריאות רבות אבל אף פעם, לא איבדה את התעניינותה בנעשה במשפחה ודאגה לכל בן, נכד ונין.

למרות מגבלותיה, הייתה מרכז המשפחה והבית שלה ושל אבא, היה תמיד מלא נכדים ונינים שאהבו לבוא אליהם ואוהבים גם כיום.

אמא, זכתה להיות מוקפת באהבה ובאוהבים ובמיוחד, באהבתו המיוחדת, ללא שום תנאי של אבא ולטר, שטיפל בה במסירות אין-קץ ובאהבה גדולה והגשים את משאלתה, לסיים את חייה בביתה שלה – ולא בבית-הבריאות.

כותבים הנכדים: סבתא הייתה מרכז-המשפחה, ביתה היה מקום מפגש לכל הנכדים והנינים, היא ידעה בדיוק מה קורה לכולם ובעיקר התעניינה מה עושים הנינים ואיך כולם מסתדרים (למי צמחה שן, מי כבר הולך, איך בלימודים ועוד).

אהבנו מאד להיכנס לביתכם ולברר דברים ברומו של עולם.

את היית דמות משמעותית בחיינו וחסרה לנו מאוד גם היום.

שלום סבתא, אנו מודים לך על הכל, רוחך ודמותך ימשיכו ללוות אותנו תמיד.

 

יהי זכרה ברוך.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן