אלכסנדר (אולק) אבנת
נולד ב-כ”ז באדר תרפ”ו – 13.03.1926 בקרקוב (פולין).
נפטר ב-ב’ באייר תשמ”ז – 01.05.1987 במזרע.
עלה לארץ בשנת 1934.
נשוי לחנה אבנת.
אב לרן, יוסי וצח.
סב לשירה, אור, זוהר, טלי, גל, לירון, אודט, שקד, מרים, מאיה ויונתן.
נולד בקרקוב, פולין. אביו רופא. בבית-הוריו שלטו התרבות והשפה הפולנית. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה נמלטת המשפחה מפני הגרמניים. עם זרם הפליטים מגיע אולק לסיביר, נודד לסמרקנד, שם הוא נפרד מהוריו, עובר את הגבול לפרס. שם, בטהרן, מתלכדים הנערים היהודים ויוצאים שוב לנדידה דרך קרצ’י (פקיסטאן) חוצים את האוקינוס ההודי, סובבים את חצי-האי הערבי, באים לנמל מצרי ממנו הם מועברים לתחנתם האחרונה – ארצה.
אולק, מצטרף לחברת-הנוער של השומר הצעיר במשמר-העמק. עם סיום שנתיים של הלימודים שם הוא מגיע עם עמיתיו בתור קבוצת-ההשלמה לקיבוצנו.
מאז, אולק שותף בחיי-קיבוץ מזרע. בבוא-העת הוא מתגייס לחיל-התותחנים, זוכה לקידום ככוון-הצוות המשרת את התותח, עקב התבלטותו בידיעת החישובים הטריגונומטריים.
ברם הפרופיל הבריאותי הירוד, קוטע את המשך-מסלול זה בחייו של אולק. אולם חרף המגבלות הפיזיות שלו, הוא משתלב במציאות חיי-העבודה. אולק עובד בגן-הירק אחר-כך איש ענף-ההדרים. נוסע, מגדל, הוא דובר הענף, מנהל הפרדס. מוחו האנליטי וחושו הביקורתי מוסיפים לאפיין את פעילותו, שייכותו ועמידתו בדיוני-הקיבוץ באספותיו, הוא מנצל את עתותיו הפנויות לעיון והשתלמות, לומד ומרחיב אופקים.
אולק בונה במשותף עם חנה את קינו המשפחתי. אב לבנים, רווה נחת יחד עם חנה. הוא חבר ועמית לבנים בשותפות-הגורל הקיבוצית, מאושר בקן המשפחתי מחבק נכדים.
במרוצת השנים, משתלב אולק בעבודה ברשות התנועה בגבעת-חביבה. פעילות זו, סייעה לו להוסיף ללמוד ובהמשך להיכנס לתחומי-המחקר. הוא בצוות במכון לחקר-הקיבוץ שעל-יד אוניברסיטת חיפה. עבודות-העיון שלו מתקבלות בהערכה, בפרט מחקרו בבעיות השתלבות הבנים וחניכי חברות-הנוער בביתם הקיבוצי. מציינת אותו חריצות וערנות אינטלקטואלית הוא זוכה להסמכה ואף מוענק לו תואר דוקטור במדעי-החברה.
ברם, בריאותו רופפת, ליבו מתמרד. אולק מרבה להתאשפז בבתי-חולים. עובר ניתוח לב פתוח, מצבו מדאיג ביותר, אולם הוא גובר, ורק רווח לו והוא חוזר לעיסוקו ותלמודו ומתמיד לאחוז ידו על דופק-התהליכים החודרים את חברתנו הקיבוצית. עד שלפתע בתאונה קטלנית, בשערי-הבית נקטע פתיל-חייו של אולק.
יהי זכרו ברוך.
