מרדכי אורן

בן חיה ומשה אורנשטיין.

נולד ב-ט’ באדר ב’ תרס”ה – 16.03.1905 בפודהייצה (פולין. כיום באוקראינה).

נפטר ב-ו’ באדר’ תשמ”ה – 27.02.1985 במזרע.

הצטרף למזרע עם קיבוץ עליה ב’ השומר הצעיר, “נדבורנה”, נס-ציונה.

אב לפועה ומשה.

סב לזיו, מיכל, מונה, אסי, נטע.

קורות חיים

מרדכי נולד בגליציה המזרחית (פולין). עם סיום לימודיו התיכוניים בגימנסיה היהודית בלבוב, נבחר להנהגה הראשית של תנועת “השומר הצעיר”, מחדיר בחניכיו הצעירים את עקרון ההגשמה העצמית החלוצית בקיבוץ בארץ-ישראל. בוועידה העולמית של השומר הצעיר בדנציג (1924), הוא נבחר למזכיר ההנהגה העליונה ועבר להתגורר בוורשה, בירת פולין.

עם התארגנותו הראשונית של הקיבוץ, הפך מרדכי לרוח החיה בו והיה מראשוני העולים באביב 1929 להכשרה ב”גבעת מיכאל” אשר במושבה נס-ציונה. הוא נבחר למזכירות מועצת פועלי נס-ציונה ועמד בראש ההפגנות למען העבודה העברית המאורגנת. על-כך נעצר על-ידי השלטונות המנדטוריים ונכלא. לאחר קבלת ההחלטה לאחד את הקיבוץ בגבעת מיכאל עם קבוצת מזרע-צריפין, עבר לקיבוץ, בו הקים משפחה עם בחירת ליבו – רגה. במזרע נולדו פועה ומשה. מרדכי נבחר לוועד הפועל של הקבה”א, ובתוך זמן קצר כבר נדרש לצאת בדחיפות בשליחות התנועה לגרמניה, שם הלך והתבסס שלטון המפלגה הנאצית. פעילותו התבצעה במחתרת, אך הסכנה המתגברת אילצה אותו לעבור לאי הבריטי. באנגליה, נקשרו מגעיו עם מנהיגי תנועת העבודה הבריטית והוא פתח מסלול רב-עלילות של פעילות ציבורית ופוליטית, שהקיף עם השנים את אירופה כולה.

בשובו לארץ, ייצג את התנועה במוסדות ההסתדרות ועם הופעת העיתון היומי של התנועה “משמר” ואח”כ “על המשמר”, נמנה על עורכיו הראשיים ומייסדיו. מרדכי היה שליח התנועה לקונגרסים הציוניים באירופה. לצד כל אלה, הקפיד לשמש כחבר בוועדות המשק ומילא תפקידים שונים בקיבוץ, שעשה את צעדיו הראשונים בעמק. בפרוץ מלחמת העולם השניה, הוטל עליו להקים בפאריז, מרכז קשר בין ההנהגות הארציות של התנועה באירופה, לבין מזכירות הקבה”א, בארץ-ישראל. עם כיבושה של צרפת ע”י הנאצים, נמלט דרך ספרד ופורטוגל, הקיף את אפריקה, על-מנת לחזור לארץ-ישראל. בתום המלחמה, חזר שוב לאירופה. ממקום מושבו בפאריז, פעל לשיקום הפעילות החינוכית והחלוצית בין הפליטים ועקורי המלחמה היהודיים, ניצולי השואה. בד בבד, פעל גם ליצירה מחדש של קשרים עם מנהיגי תנועת הפועלים באירופה שלאחר המלחמה.

בשנת 1951, בדרכו לפגישה בברלין, נעצר מרדכי בפראג, על-מנת לשמש בעל כורחו כעד במשפטי הראווה נגד ראשי המשטר בצ’כוסלובקיה. הוא נכלא. בכלא הצ’כי עבר מסכת קשה של איומים ועינויים במטרה לכפות עליו עדות כוזבת על דברים שמעולם לא עשה. בתום המשפט, נידון ל-15 שנות מאסר והושם בכלא בפראג. מעצרו הברוטאלי של מרדכי, ומשפטו, מעין מהדורה חדשה של “משפט דרייפוס”, היכו גלים בארץ ובעולם כולו. בארץ, הובילה אשתו, רגה, את המערכה הציבורית לשחרורו המיידי. עד מהרה נרתמה הנהגת המפלגה (מפ”ם), למאבק, ובעקבותיה בכירי הצמרת הפוליטית, עם ראש הממשלה (משה שרת), בראשם. עם התחזקות הלחץ הבינלאומי על השלטונות הצ’כיים, הם נאלצו לשחרר את מרדכי שחזר לארץ לאחר ארבע וחצי שנים בכלא. (על התקופה  הקשה הזו בחייו, כתב ספר בשם “רשימות אסיר פראג”, שראה אור מספר שנים לאחר שחרורו). יום השיבה הביתה, היה ליום של חג ושמחה בארץ כולה, כאשר אלפי אנשים צוהלים עם שלטי ברכה ופרחים התקבצו  לכל אורך הכביש בו עבר האוטובוס עם האסיר המשוחרר בדרכו משדה התעופה בלוד לקיבוץ שבעמק.

מרדכי חזר לעבודתו במפלגה ובעיתון, ואחר-כך, לבקשת נחום גודלמן, מראשי הציונות, גם לפעילות בחו”ל מטעם הקונגרס הציוני העולמי. עם השנים, ולאחר שהמשיך לדרוש זאת ללא הפוגה, זכה לריהבליטציה (זיכוי) מלאה מן השלטונות בצ’כיה. אולם נראה כי הישיבה הממושכת בכלא עשתה את שלה ובריאותו לא עמדה לו עוד. על סף הגיעו לגבורות, הלך מרדכי לעולמו בביתו שבקיבוץ.

יהי זכרו ברוך