שחר אלון

בן צביה ויוסיק אלון.

אח לאורית (וינר) ולדן אלון.

נולד ב-ב’ בסיון תשי”ח – 21.5.1958 במזרע.

נפטר ב-י’ בטבת תשמ”ח – 31.12.1987 במזרע.

שחר נולד בקבוץ מזרע ב-21.5.1958.

בנם של צביה ויוסיק אלון. אח לאורית ודן.

שחר התחנך בחברת-הילדים במזרע, בקבוצת “אשל”,

והמשיך את לימודיו במוסד “עמקים”.

שחר היה עלם יפה-תואר, ופעיל בחברה.

מגיל צעיר התעניין בטבע ובטיולים.

בצבא שירת ב”סיירת-מטכ”ל”, בסדיר ובמילואים.

חבריו לצוות ציינו תמיד את היכולת האירגונית של שחר,

שתמיד אפשר היה לסמוך עליה, את כוחו הפיזי, ואת הנאמנות לחברים.

לאחר השירות הצבאי, בראשית שנות השמונים,

הדריך שחר בבית-ספר-שדה “הר-הנגב” במצפה-רמון,

וניהלו בשנתיים הראשונות במושבו הנוכחי, על שפת המכתש.

שחר, אוהב טבע ומדבר, היה שותף למאבקים על שמירת הטבע בנגב,

נוכח יוזמות-הפיתוח, והגדרת שטחי-האימון, והנציח במצלמתו את אשר אהב.

שחר סימל בשמו ובאישיותו את השאיפה לאור.

בחיפוש אחר האור הלך וסגר עליו חושך מצמית,

שנחתם כשהימים הולכים ומתקצרים, במפגש השנים.

ההורים,יוסיק וצביה, ובני-המשפחה, נוצרים זכרונו בכאב גדול, ובאהבה גדולה,

וממשיכים לפעול בחברה להגנת-הטבע.

נכתב על ידי קובי וינר ב2007, כפתיחה לתערוכת צילומים של שחר, שהוצגה במזרע, במלאת עשרים שנה למותו של שחר.