יהודה ארצי (ליאופולד לנדאו).

בן ארתור ואולגה.

נולד ב-ט”ז בסיון תרפ”א – 22.6.1921 במינכן (גרמניה).

נפטר ב-כ”ה באדר תשנ”ג – 18.3.1993 במזרע.

הגיע למזרע כחבר בחברת נוער-ב’ מגרמניה.

היה נשוי לעליזקה ארצי.

אב לבלהה שיבולי, עמוס ארצי, יורם ארצי, עמרם ארצי ואפרת ברמן.

סב לעמוס, עמיר ויובל שיבולי, מוריה נחמני, אורנה, ירון, מירב ועמרי ארצי ודניאל ברמן.

רב-סב לטל, שחר, אופיר, עמרי, אביגייל, ניצן, רועי, נטע, ליאור וגל שיבולי, רוני, עומר ואיתי נחמני. 

קורות חייו:

תחת השם ליאופולד לנדאו, נולד יהודה בשנת 1921, בעיר מינכן שבגרמניה, להוריו, ארתור ואולגה. בהיותו ילד, התגרשו הוריו, והוא התגורר עם אמו ואביו החורג, מקס רגנשטיינר, שהיה אדם אמיד ומשכיל. יהודה למד בגימנסיה, והשתייך לתנועת הנוער ‘וורקלויטה’ (‘אנשי המעשה’), שהיתה שלוחה של ‘השומר הצעיר’ בגרמניה. בשנת 1938, עלה כחלק מקבוצה של בני נוער מהתנועה לארץ, והגיע למזרע. עם עלייתו, החליף את שמו ל’יהודה ארצי’. בקיבוץ עבד יהודה במטעים, במלחמת השיחרור, שירת יהודה ככתב של העיתון ‘על המשמר’. הוא לימד לשון עברית במוסד החינוכי, ומאמצע שנות החמישים, במשך כעשרים שנה, לימד באולפן לעברית. בשנות השבעים, עבר יהודה לעבוד בספריה, שבמסגרתה הקים מאגר של נושאים לימודיים מקטעי עיתונות. הוא היה פעיל בחיי התרבות בקיבוץ; כתב שירים ומסכות לחגים ולקבלות שבת, והשתתף בהצגות ובהפקות רבות, וערך את ‘דפי מזרע’ במשך מספר שנים. נפילת בנו, עמוס, בשנת 1968, היתה עבורו מכה קשה, והוא נתן לה ביטוי בספר שיריו, ‘כל הפרדות’, שיצא לאור בשנת 1973. בעקבות נפילת בנו, החל יהודה לעסוק בנושא ההנצחה במזרע, ויסד את הוצאת אוגדן הזיכרון לנפטרים. בשנותיו האחרונות, הירבה יהודה להרצות בחוגי העשרה לקשישים, על ספרות עכשווית. הוא נפטר מהתקף-לב, בהיותו בן 72, כשהוא עדיין במלוא כוחו.

יהודה כתב הרבה שירים לילדיו ונכדיו. הנה דוגמה טובה לשיר כזה:

הֵן עָמוֹס וְגַם יוֹרָם,

‘תּוֹלָעֵי סְפָרִים’ הִנָּם.

בַּסִּפְרִיָה זֶה אַךְ יִשְׁאַלוּ

סִפְרֵיהֶם, – וּכְבַר יִקְרֵאוּ

אוֹת לְאוֹת וְדַף לְדַף,

זוֹלְלִים שְׁנֵיהֶם בִּיעָף;

לוּ אַךְ גָּמְרוּ הֶם שִׁעוּרִים

כְּבָלְעָם הַסִּפּוּרִים…!

אַךְ הֲרֵי זוֹ הַצָּרָה,

שֶׁבְּקָרְאָם – תּוֹךְ עֵת קְצָרָה,

יִשְׁכְּחוּ כָּל הָעוֹלָם, –

וַאֲפִילוּ – – – אֶת עַצְמָם!

אוּלַי אֵי-פָּעָם תְּגַלּוּ

בְּכֶרֶךְ עָב אֵיזֶה-שֶׁהוּא,

רֹאשׁ תָּקוּעַ וְשָׁכוּחַ;

אֱחַד מֵהֶם זֶה הוּא… בָּטוּחַ!