הֶנֶק (צבי) אשל
נולד ב-ט’ בניסן תרס”ח – 10.4.1908 בגליציה.
נפטר ב-י”ח תשרי תשנ”ח – 19.10.1997 במזרע.
הצטרף למזרע עם גרעין השומר הצעיר ב’- פולין-גליציה” ב–1929
(קב’ נדבורנה).
נשוי לאנדה (לבית פרנצבלאו).
אב לאוריאל (נהרג), עזרא ואסנת.
סב לשגיא, ניר, אוריאל ורונית אשל, לילך, רענן, מעיין וניצן זהבי.
רב סב לליה וגיא אשל, זהר, כרמל ושון הופקינסון, דניאל, אדם ועדן (בת) אשל, יובל, נבו ונמרוד ברקן, זיו ועמית זהבי, התאומים עמית וליאור ויניב אשל, יובל, ירדן ועומר מיכלסון.
הנק עלה עם “גרעין השומר הצעיר ב’- פולין-גליציה” ב–1929, על האניה “אורורה”. עוד בפולין בעבודה הכיר את אנדה, עשה גם הכשרה בצרפת אצל איכר. התמחה בעצי פרי, עבד עם פלוגת עבודה בבנין בקיבוץ, עבד במטעים ובפלחה. לעת זיקנה, עבד בתעמ”ל. בחורפים עבד בספריית הקיבוץ, הצטרף לנוטרים ושירת תחת פיקודו של וינגייט. במאי 1941, נפצע באימון רימונים ואיבד את שתי ידיו. ב-1957- קיבל את פרס העבודה.
אהב את ילדיו ונכדיו, אהב ללמוד ולקרוא, טייל בכל רחבי הארץ. בהיותו בן 70, נסע למצריים עם הקיבוץ בלווי אסנת – מאוד התרשם והתעניין. נלחם תמיד על עצמאותו על-אף נכותו הקשה. דולק ורטר, חברו וחבר הקיבוץ, פיתח עבורו מכשירים פשוטים שבעזרתם אכל, התרחץ וכמובן עבד. (היה כמעט יחיד אז בארץ שאיבד שתי ידיים). היה נשוי באושר עם אנדה ויחד חלקו ילדים (אסנת נולדה לאחר הפציעה), וחי חיי קיבוץ פעילים.
