זְיוֹמָא בן-ארצי
בן בן-ציון וסלובה לָמֶדְמַן.
נולד ב-ד’ בשבט תרע”א – 2.2.1911 במוגילוב (אוקראינה).
נפטר ב-ט’ בכסלו תש”ן – 7.12.1989 במזרע.
נשוי לאסתר.
אב לנועה, גלעד, אמוץ ז”ל ואיתי.
סב לסיגל, אלעד, תומר עמיר וצאלה (בבנייה)
זיומא נולד ב-2.2.1911 במוגילוב שבאוקראינה. הוא גדל כבן יחיד בין 5 אחיות בבית יהודי חם, אביו היה סוחר יערות של שטחים נרחבים, גם מעבר לגבול, ברומניה.
בגיל 7-8, חזה זיומא במו עיניו את זוועת פטלורה, מנהיג כנופיית קוזקים אנטישמי, אשר הבעיר את בתי-היהודים, בתי-הכנסת ושחט את היהודים.
טרגדיה זו, הביאה את המשפחה לבריחה מאוקראינה ומגיל 9 בערך, גדל זיומא בבסרביה. בילדותו למד זיומא בבית-המדרש, מגיל 14, זכה לחינוך תיכוני בבית-הספר “תרבות” שם ספג את הרעיון הציוני, הצטרף לתנועת הנוער של “השומר הצעיר” ובגיל 18, יצא להכשרה. בתחילת 1931, עלה ארצה במסגרת קיבוץ ה’ אשר הגיע לראשון-לציון, שם עבד כפועל בפרדסים.
כאשר הקיבוץ התפרק, חלקו הגיע לשער-העמקים וחלקו למעברות, חלק מן חברים נפוץ בערי-הארץ, זיומא הגיע לתל-אביב בה עבד כפועל-בנין וכן היה פקיד לשכת-העבודה של ההסתדרות. היה חבר “הפועל” והיה פעיל ב”הגנה” ובעליה הבלתי ליגלית.
בשנת 1934, הצטרף זיומא אל אגודת “השומרים”, כאשר למד וחי עם משפחת אלכסנדר זייד. בזמן זה, התחיל זיומא את הרומן הארוך שלו עם שכנינו הערבים. היה מכביד את ידו עליהם והיה קושר קשרים ויחסי-רעות עמוקים, אשר ליוו אותו כל חייו. וכאן, אפשר לספר סיפורים רבים, על משפחות אבו-ממדוּך, ואונזה, הלגיון הערבי ועוד ערבים בדוויים עירוניים מוסלמים ונוצרים, בני ארצנו וגם מעבר לגבולות כמו ירדן, לבנון, כווית ועוד. אחרון אחרון חביב ידידינו ד”ר חאלד ומשפחתו.
הוא שמר על בית פתוח ובאי-ביתנו היו מגוונים ביותר והם כללו אנשי-בטחון, אנשי-כמורה (כולל הבישוף קלדני) מתנדבים ואולפניסטים וסתם אורחים מזדמנים לקיבוץ. בתפקידו כשומר הגיע לכפר-אתא (שטרם נבנתה) טירת-צבי (לפני הקמתה) ובן-שמן. בשנת 1938 זיומא ואסתר עברו למעוז-חיים. גם שם פעל כשומר-שדות, אחראי על חלוקת המים וחשוב מכל קשר עם הסביבה הערבית. יש לזכור שכל זה היה בזמן מאורעות, התנכלויות ומלחמות. קשריו לא אחת הצילו מצרה.
משנת 1942, זיומא חבר קיבוץ מזרע וגם כאן, המשיך בדרכו המיוחדת. בקיבוץ עבד בעבודות שונות, פלחה, חצרן, רפת, נגריה ומאוחר יותר הקים נגריה קטנה בה הכין ותיקן צעצועים לילדי-הקיבוץ.
הקשר עם אולפנסטים ומתנדבים רבים נשמר עד עצם היום הזה.
זיומא היה איש חזק וגאה תמיד “על הסוס” עד שהמחלה הכריעה אותו. זיומא סבל סבל רב מדי, והמוות בא לגאלו ועדיין לא נתפס שהוא איננו עמנו.
יהי זכרו ברוך.
