הגר טל

נולדה במזרע 21.7.1937

נפטרה במזרע 25.10.2018

 

אמא שלי

“גירית הדבש קשוחה ותובענית עם צאצאיה,

אך בהידרש תקריב את חייה בהגנה עליהם.”

ואכן כך הייתה הגר טל אמא שלי אמא שלנו.

 

ילדת מזרע ששחתה כמו דג בזרם הקיבוצי

אבל בסופו של יום הלכה תמיד עם האמת הפרטית שלה

ומה שצווה עליה ליבה.

 

שבת חורפית אחת ואנו חוזרים מגבעת התורמוסים, אמא דוחפת אופניים עם שני זאטוטים ומושכת אחד נוסף במעלה הכביש,

עוברים את השדיים של מרומי ומתחיל גשם עז.

לא מפסקים לדחוף עד הגנים, שם אמא מכינה

מרק עם שקדים ואני חושב לעצמי רטוב

שזה בטח הדבר הכי טעים שאכלתי בחיים.

 

“לגנן ילדים תמיד אמרה, זה לגנן את ההורים שלהם”

ולאורך השנים העמידה דורות של ילדים ולא פחות מזה תמכה בדורות

של זוגות הורים צעירים שלא ישכחו אותה לעד.

 

בארוחות 4 אבא היה מנהל שיחות ב 17 שפות

עם המתנדב או האולפניסט התורן

ויכולת לבנות על זה שאימא תגיש קפה עם גלידה שקרוב לודאי

זה הוא הדבר הכי טעים שאכלתי בחיים.

או עוגת הגבינה או המוס שוקולד או התותים שהייתה מכינה לימי הולדת.

 

מאבק חוק החזיר התרחש במהלך כהונתה כמזכירת הקיבוץ

יש אומרים – מזל – גם לוחמת חופש מהוללת

וגם יכולה לדבר עם יצחק שמיר בגובה העניים.

בכלל בחיים ולאורך כל תקופת המזכירות שוודאי הייתה סוערת ומלאה בדרמה, מעולם לא שמעתי ממנה מילת תלונה או רכילות בבית,

סוג של התנהלות תוך ענווה, יושרה, אמת וצדק שהיו בשבילה

גם פילוסופית חיים וגם פרקטיקה יום יומית.

 

בשלב מסוים קיבלה רנו 9 מהתנועה ויצאה להרביץ תורה

בגננות זבות חוטם ברחבי הארץ.

עובדה שהכריחה אותנו לעצב שלט מאיר עיניים

הניתן להדבקה על השמשה הקדמית של האוטו ואומר:

“ירדתי ללחוץ על הברקס, מייד אשוב” (באדיבות ראובן פכר)

 

כדרכה ובניגוד למקובל ונהוג בקולחוז קיפלה את הבסטה ויצאה לגמלאות בשנייה שהתיר לה החוק.

 

צללה לגינתה והתפנתה להיות הסבתא המופלאה

שתמיד הייתה רק עכשיו במשרה מלאה.

סבתא שיודעת לצלול לנבכי נשמתו של כל נכד

ולתת לכל אחד את תשומת הלב הנכונה.

זה כמובן אחרי שיחות ההבהרה החודשיות שנאלצתי לקיים איתה

ובהן צוין שוב ושוב ש:

אם את סביב ה-60 ואת לבד עם תינוקת בת שנה בבית,

את לא לא לוקחת סולם מהמחסן והולכת לקטוף לימונים מהעץ.

 

בשנים האחרונות נקראת שוב למאבק והפעם הנבזה מכולם.

וניהלת אותו כמו שאת יודעת ללא פשרות בכל החזיתות

ועד טיפת הדם האחרונה.

בהתחלה על זיכרונך ואז על עצמאותך, דמותך וכבודך.

סובביך ויקיריך חטפו מפעם לפעם גם ריקושטים, ספגו הבינו וסלחו.

 

נוחי אמא, נוחי לך בגן העדן של גיריות הדבש האימהות

אנחנו פה נתגעגע נתגעגע נורא.