הדר טלי 

טלי הדר

בת סם ומרילין זיינטץ.

נולדה ב-כ”ח בשבט תשי”א – 04.02.1951 בניו-יורק (ארה”ב).

נפטרה ב-כ”ה באייר תשס”א – 18.05.2001 במזרע.

עלתה לארץ ב-1973.

הגיעה למזרע ב-1974.

אמא לנדב, שאול, זיוה ומשה.

סבתא לשגב וארז (בנים של נדב).

 

 

טלי כטיפת טל נצנצה בחיי ואחרי שנים לא רבות, התאדתה לה בהשאירה טעם של עוד.

היא נולדה בברוקלין והתבגרה בקווינס, שם גם סיימה לימודי תואר ראשון בחינוך ופסיכולוגיה ואף לימדה כשנה וחצי, בהארלם בכיתה ה’. את הציונות, גילתה בגיל ההתבגרות והצטרפה לתנועת הבונים שדרכה גם הגיעה לארץ בתור מדריכה.  בשלב זה בחייה, הגיעה למזרע לאולפן ואז, בליל פורים אחד נפגשנו. שנינו אהבנו לרקוד ובילינו שעות רבות במסיבות בדיסקוטק המקומי של אז.

למרות שרצתה ללמוד עברית נשאבה מהר מאד להוראת האנגלית במזרע;  היוזם היה ראובן לווין שחיפש מורה לאנגלית  לתיכון.  בסיום אותה שנה, כבר עזרתי לה כשלמדה בקיץ להשיג תעודת הוראה לאנגלית.

טלי לימדה אנגלית במזרע כ-15 שנים, בהתחלה גם ביסודי ולאחר מכן, כשאני התחלתי ללמד אנגלית נשארה רק בתיכון. התלמידים אהבו אותה מאד ושמרו על קשרים בלתי אמצעיים עמה.

אבל טלי הייתה נפש סוערת, יוצרת ומחפשת. היא סיימה את עבודתה בתיכון, עבדה קצת ב”מעדני-מזרע” עם רחל מינצר וגם, שִמְשה כמרכזת ועדת-בריאות בתקופה קצרה. לאחר מכן, עברה לגבעת חביבה לעבוד במרכז של ערבים ויהודים.  בתקופה זו, גם גילתה את נושא ה”שורשים”, ששבה את ליבה עד לרגעי חייה האחרונים.

כשסיימה לעבוד בגבעת חביבה, הקימה במזרע מרכז “שורשים” ועזרה לרבים, בחיפוש שורשיהם. היא התמסרה לנושא רגיש זה בכל ליבה והשקיעה בו, זמן וכסף רב. היא יצרה קשרים עם אנשים מכל הארץ שהיו פוקדים את המרכז, ששכן במקלט באזור מגורינו, לפחות פעם בחודש. בשלב מסוים, למרות מחלתה שהחריפה עם השנים, בִּלְתה חודשיים עם משפחתה בניו-יורק והשלימה תעודה של לימודי משפחה. באותה עת, גם הרחיבה את קשריה עם אנשים שעסקו בנושא ה”שורשים” בארה”ב.

לאחר שנפטרה, התכנסו אנשים רבים במרכז, שעבר בינתיים לטבעון, לטקס זיכרון מרגש ביותר.

אפשר לומר שלמרות חייה הקצרים יחסית, הספיקה טלי להקיף נושאים רבים מאד ונגעה בליבם של רבים, כי מה שהכי אפיין את טלי הוא שהייתה אשת מילים וחברה.  בכל מה ומי שנגעה, הציתה עניין וידעה לשמור על קשר. הבית היה מקום מפגש של אנשים רבים ומעניינים. אפילו חייה הפרטיים, היו מגוון רב של התנסויות נעימות וגם מרירות. מלידת תאומים, ראשונה במזרע לאחר 25 שנים, אימוץ מורכב ומחלה קשה, שנמשכה 22 שנים. מחלה זו וסיבוכיה, גרמו לה לעיוורון בשנתיים האחרונות לחייה ואף חיברו אותה לדיאליזה, שהביאה אותה לסיום חייה. אולם חרף המחלה, שמרה על מורל גבוה, המשיכה לטפח קשרים, גילתה קרובים חדשים ברחבי העולם וביתנו, המה קול אדם.

רבים ודאי זוכרים את טלי מעבודתה בדואר לשם הייתה מגיעה בקלנועית. מיכל לוין הייתה זו שהכניסה אותה לעבודה. מסתבר שמשפחת לוין, הייתה גורם מרכזי גם בקליטתה הראשונה של טלי וגם, ביצירת עוגן בזמן שטלי איבדה חלק ניכר מיכולתה לעבוד.

לטלי יש ארבעה ילדים ונכון להיום (דצמבר 2012), שני נכדים אותם לא זכתה לראות.  טלי הייתה מחוברת למוסיקה מאז ומתמיד, בזמן לימודיה  באוניברסיטה, למדה ליווי בגיטרה אצל לא פחות מאשר פול סיימון (מהצמד סיימון וגרפונקל) והסופרן הצלול שלה, שבה את ליבי. את הכישרון המוסיקלי הורישה לילדיה ששניים מהם, עוסקים במוסיקה עד היום.

צד נוסף של טלי היה אהבתה וכישרונה לכתיבה; את תקופת התאהבותנו בילינו בכתיבת מכתבי שירה בעת תקופת מילואים ארוכה לאחר מלחמת יום כיפור.

 

 

שיר אחד שכתבה תורגם לעברית על ידי אברם קנטור והופיע בעיתון המקומי:

יש הסוברים שיופי בשכל שוכן,

ואלה באו אלי

בתקווה לגלות מחשבותיי ומאוויי הפנימיים,

אך לרוע המזל, זיכרון לו לשכלי,

והוא זוכר את אלה שבאו

לשדוד אותי ממשאות נפשי,

ונטשו, כאשר הובסו.

 

יש הסוברים שיופי בבשר שוכן,

ואלה באו אלי

בתקווה להמיס את מידותיי ולמושכני למצולות,

אך לרוע המזל, זיכרון לו לבשרי,

והוא זוכר את אלה שבאו

לשלוח אש בחזוני,

ונטשו כאשר הובסו.

 

יש הסוברים שיופי בלב שוכן,

ואלה באו אלי

בתקווה לפרום תפרי ולחשוף רגשותיי,

אך לרוע המזל זיכרון לו לליבי,

והוא זוכר את אלה שבאו

לשבור את ליבי בניסיונותיהם להבינני,

ונטשו כאשר הובסו.

 

ואכן, אולי בנשמה היופי שוכן,

כדי להינגע  במקום שאי אפשר לו להינגע,

כדי להיראות במקום שאינו ניתן להיראות;

מקום המסוגל לגלות, להמיס, לחשוף אותי,

למרבה המזל, זיכרון אין לה לנשמתי,

נשמתי היא אני, ובעומדי בפניה

אני עומדת בפניכם.

                                                      טלי הדר

                                                  (תרגם מאנגלית אברם קנטור)    

 

ואולי, ניתן לסכם את טלי כיופי הבלתי נתפס השוכן בנשמתה אותה חוו רבים, קרובים ורחוקים.

טיפת הטל התאדתה והשאירה לחלוחית בעיני יודעיה.

יהי זכרה ברוך.

(כתב יוסי הדר 28 בדצמבר 2012).

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן