אברהם (עלי) המבורגר
נולד ב-ג’ באלול תרע”א – 27.08.1911 בגלייויץ (מזרח גרמניה. היום פולין).
נפטר ב-ח’ בניסן תשנ”ט – 25.03.1999 במזרע.
עלה ארצה בשנת 1936.
נשוי לרות המבורגר.
אב לדורית ואורי.
סב לורד, אלון ז”ל, עופר, איילה, מאיה.
רב-סב לענבל וגיא.
עלי נולד במזרח גרמניה בעיר גליויץ שהיא כיום בשטח פולין.
הוא למד בבית-ספר גרמני ואחרי סיום הלימודים, נכנס לעבוד בחנות-הבגדים הגדולה של המשפחה. הוא אהב לעצב את חלונות-הראווה של החנות וסיפר על כך בגאווה לקרוביו חבריו.
כבר בגיל צעיר, התגלה כשרונו המוסיקאלי ובגיל עשר, התחיל לנגן בכינור. עלי התמיד בנגינה והגיע לרמה גבוהה.
בשנות השלושים כאשר הנאצים הכבידו יותר ויותר על חיי-היהודים מצא עלי את דרכו לתנועת “החלוץ” ויצא להכשרה לקראת עלייתו ארצה. בשנת 1936, הוא עלה ארצה עם הגרעין הגרמני. יחד עם אילזה ופרץ מאי, דבורה ורפאל מעין, ונטליה. הם היו חבריו הטובים והקרובים במזרע. עם רפאל נהג לנגן מוסיקה קלאסית של שוברט מוצרט ובטהובן. חברי-הקיבוץ נהנו מאד מביצועיהם . עלי ניחן בקול עמוק וערב. הוא השתתף במקהלות-הקיבוץ בליל-הסדר במשך שנים היה שר בקולו העמוק על משה שהוציא את עם ישראל ממצרים, וריגש את הקהל.
בהצגות של חנוך פז, היה משתתף קבוע כנגן-כינור בתזמורת הקטנה.
בשנת 1943, התחתן עם רות שהשתחררה מאז מחיל-הנשים הבריטי – A.T.S.
דורית, בתם הבכורה, נולדה בשנת 1945 ואורי, נולד בשנת 1946 גידול הילדים מילא את חייו של עלי והוא היה אב מסור ורגיש.
עלי עבד בשנים הראשונות במזרע כעגלון ואהבתו לבעלי-חיים התבטאה בטיפוח הסוסים שעבד איתם.
לאחר מכן עבר לעבוד בדיר-הצאן והתמיד שם שנים רבות. חיסול הצאן הכאיב לו מאד. הוא השקיע בעבודתו הרבה נשמה ואכפתיות.
בעשור האחרון לחייו, היה בטיפולן המסור של המטפלות בבית הכחול ובחודשים האחרונים, עבר לבית-בריאות. תמיד היה אסיר תודה למטפלות ולצוות הרפואי וכולם החזירו לו יחס חם ואוהב.
עלי היה אדם חם ודואג עד שנותיו האחרונות. הוא דאג לאשתו רות כאשר נעשתה נכה ונזקקה לכיסא-גלגלים. הוא דאג לילדיו ונכדיו. כאשר קרה האסון לנכדו אלון, הוא התאבל עליו מרה.
כתב שמאי:
לעלי
מדי שנה שנה בשנה, בליל הסדר היה הסולו של עלי אחד הרגעים היפים ביותר. באס – באריטון רך ומלטף, מדויק להפליא, השקיט אותנו, עצר לרגע את המולת-האוכל, את הדיבורים וצחוק-הילדים. הוא הזרים אלינו כמו ממרחבים טהורים ועילאיים רגע של תרבות אמיתית עם השיר “מהר משה צווה פרעה, שלח נא את עמי” ללא מיקרופון קול לא חזק במיוחד, אבל כובש ומכניע ברוך ובנועם.
הרבה לפני שהמילים “שלח את עמי” נעשו לסיסמה של עלייה אחת, היו לנו המילים האלה בתרגומן העברי הנמלץ קצת עם המנגינה של השחורים בפיו של ה”יקה” העדין הזה, לרגע אמיתי של התייחדות עם השחרור הפרטי שלנו.
עלי שר לנו במסיבות ובטקסים מלווה בגיטרה, ופעמים במפוחית שלי. הפריטה שלו קצת מהוססת, טיפה עדינה מדי, אבל מדויקת ונקייה מאין כמוה, ומכוונת כולה כלפי הקול הקטיפתי, ללא השתלטות כסימון כהדגשה, כמסגרת של אקורדים למהלך הנעימה. לפני כל הופעה מצאנו לנו איזו כיתה נטושה וניגנו יחד, שעות על שעות שוב ושוב חוזרים על הכניסה על ההקדמה על תיבה מסוימת ועדיין עלי אינו שבע רצון, ושוב שואל אתה בטוח שזה בסדר? במקהלת-הקיבוץ עלי ידע את התפקיד של הבאס לאחר הצצה אחת בתווים. הוא קרא סולפז’ בחופשיות וגם לא היה צורך לת לו את צליל-הכניסה. לעלי הייתה שמיעה אבסולוטית ואם קרה שהצליל שלו לא התאים לפסנתר, התברר שהפסנתר אינו מכוון. הוא גם קלט מיד כשאחד הקולות האחרים לא דייק, ירד מהסולם, או לא נכנס בזמן אבל אף פעם לא העיר באמצע, בהפסקה, אמר בשקט בתיבה הזאת לא הייתה כניסה טובה ואולי כדאי לחזור עליה, אף על-פי שתפס מיד את כל החומר הופיע תמיד ראשון לכל החזרות. איש עדין ומנומס וחביב כמו צלילי קולו המיוחד. הלך מאיתנו אחד השרידים האחרונים מן הימים שעוד יכולנו לשמוע זה את זה בלי מיקרופונים בחדר-האוכל הגדול המלא מפה אל פה ומן הימים שאהבנו לשיר ביחד ולהשקיע בהתמדה ובדייקנות למען הנאת-הכלל, ולהצנע בלי לבוא בדרישות.
יהי זכרו ברוך.
