המבורגר רות 

רות המבורגר (לבית בריק) 

נולדה ב-כ”ז בניסן תרע”ד – 23.04.1914 בברלין (גרמניה).

נפטרה ב-ח’ באלול תשמ”ט – 08.09.1989 במזרע.    

נשואה לאברהם (עלי) המבורגר.

שירתה ב-ATS במהלך מלחמת-העולם השנייה.

התקבלה לחברות בשנת 1946.

אם לדורית ואורי.

סבתא לורד, אלון ז”ל, עופר, איילה ומאיה.

סבתא רבה לענבל וגיא.

 

רות נולדה כמה חודשים לפני פרוץ מלחמת-העולם הראשונה. בת להורים אמידים ברובע יוקרתי של ברלין. אחרי 10 שנות לימוד בבית-ספר גבוה לבנות, עבדה 3 שנים בבית-מסחר גדול לטקסטיל.

עם עליית הנאצים בגרמניה, נכנסה רות לתנועת “החלוץ” והחליטה, נגד רצון הוריה, לצאת להכשרה כדי לעלות ארצה. אופייני בשבילה היה לבחור לה מקום הכשרה קשה אצל איכר בחווה בודדת בחבר הסן בגרמניה.

אחר-כך, הייתה אחראית על קבוצת-ילדים יהודיים להם הכינה והגישה אוכל. כמון-כן, ניהלה פנימייה לנוער יהודי בגילאי 12-15. כל זאת טרם עלייתה ארצה.

רות עלתה ארצה בשנת 1936 בעליה בודדת ללא השתייכות לאף קבוצה מאורגנת והגיעה להרצליה, שם עבדה בפרדסים ובמשק-בית. כשחבריה מהחלוץ באו ארצה, עברה לתל-אביב ועבדה גם שם במשק-בית.

מאחר שבשנת 1937 חלתה בטיפוס קשה מאד ולא יכלה להמשיך בעבודות פיזיות קשות, עברה קורס לחובשות אצל “הצלב האדום” הצ’כי. אחרי גמר הלימודים האלה התפרנסה מטיפול בתינוקות ובקשישים בבתים פרטיים.

עם תחילת מלחמת-העולם השנייה התגייסה רות ל-A.T.S  חיל הנשים הבריטי, לעבוד כחובשת בסרפנד. אחרי זמן מה, הייתה צריכה לעבור ניתוח עקב סיבוכים שנשארו לה ממחלת הטיפוס. והדבר גרם לשחרורה מהצבא הבריטי.

אחרי תקופה קצרה, הכירה את עלי בבית של חברים שהיו בעבר חברי מזרע.

המעבר לחיי-קיבוץ היה קשה עליה בפרט בשנים הראשונות, מה גם שהייתה מוגבלת בעבודה מטעמים בריאותיים.

עם כניסת כספי-השילומים מגרמניה, טיפלה רות בנושא זה במשך שנים רבות בהתמסרות והתמדה, והראתה את יכולתה האירגונית. יחס הקיבוץ אליה וגם הרגשתה היא בתוך הקיבוץ השתנה מאז לטובה. בתקופה זו הייתה רות גם חברה ובוועדות חברתיות של הקיבוץ כמו ועדת-חברה, מזכירות, מדור ליחידים ועוד.

רות הייתה פעילה במדור לשילומים של הקיבוץ הארצי. אחרי שנים רבות, נאלצה להפסיק את עבודתה עקב אירוע מוחי. עם שובה מבית-החולים, התחילה מיד לעבוד באריגה במועדון לקשישים של הקיבוץ.

לרות היו תכונות שאפשרו לה להתגבר על מצבים קשים ואפילו קשים מאד. אהבנו את ההומור המקורי והמיוחד שלה, ואת היושר והיחס הישיר בהם התייחסה לאנשים שסבבו אותה. רות שיתפה את עצמה בפעולות חברתיות רבות, היא אהבה את החיים, ובצחוק גדול האופייני לה התגברה על כל הקשיים שהיו בדרכה.

בשנתיים האחרונות לחייה הייתה מרותקת לכיסא-גלגלים, אך המשיכה לעבוד מספר ימים בשבוע ב”סב-יום” בעבודות אמנותיות כמו נחושת, פורניר, פסיפס ועוד. גם כאן הצטיינה בהתמדה וחריצות.

רות נפטרה באופן פתאומי מות-נשיקה.

 

יהי זכרה ברוך.

  

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן