­הספד שכתב וקרא מעין וינר – בנו של קובי בהלוויה –

“בני אדם זורים בכל יום לרוח, בכוונה ולפי תומם, מילים חמרים  חמרים, אותן ואת צירופיהן השונים, ורק מעטים מהם יודעים או מעלים על לב מה היו המילים ההן בימי גבורתן. כמה מאותן המילים לא באו לעולם אלא אחרי חבלי לידה קשים וממושכים של דורות הרבה . כמה מהן הבהיקו כברקים פתאום ובטיסה אחת העירו עולם מלא. דרך כמה מהן נמשכו ועברו מחנות מחנות של נשמות חיות נשמה הולכת, נשמה באה, וכל אחת הניחה אחריה צל וריח. וכמה מהן שמשו נרתיקין למכניסמוס* דק ומורכב מאוד של מחשבות עמוקות והרגשות נעלות בצירופיהן ובצירופי צירופיהן הנפלאים ביותר. יש מילים – הררי-אל, ומילים – תהום רבה. יש שבמילה אחת נגנזה כל תמצית חייה, כל השארת נפשה של שיטה פילוסופית עמוקה, סך הכל של חשבון עולם שלם. יש מילה שהכריעה בשעתה עמים וארצות, מלכים הקימה מכסאותם, מוסדות ארץ ושמים הרגיזה.”

* מכניסמוס -מכניזם, מנגנון.

מתוך: “גלוי וכיסוי בלשון העברית ” חיים נחמן ביאליק.

בקטע זה ביאליק מתאר את עוצמתם ומורכבותם של מילים, אבא היה איש של מילה וספר, שירה וסיפור.

ספור שהיה: קרה מקרה ואחת השכבות בקיבוץ קיבלו ספרי שירה מהחינוך לכבוד גיוסם לצבא. פחות או יותר כמו לתת יהלום לנווד במדבר, הרי אי אפשר לשתות ספר וגם לא להתכסות מהשמש. שלא לדבר על להתייבש אתו אחרי שחייה של צהריים בבריכה. החברים הניחו את הספרים על ריצפת חדר האוכל  במחאה. לא עברה אלפית השנייה, והספרים כבר מצאו את דרכם לכניסה לביתנו.

אבא, כל כך הרבה מילים יש לתאר אותך:

תלמיד, מורה, מדריך, מחנך, אבא, חבר.

ואף מילה מספקת לתאר את עוצמת הריק, האין, החסר.

הסמוי על פני הגלוי. השתיקה על פני המילה.

לא היה לי מדריך טוב ממך

ואבא מסור יותר

ומורה חכם

ומחנך מוצלח

וחבר אמת.

אתה יקר לי מאוד.

קובי וינר רַב אֱנוֹשׁ  מעמק יזרעאל 

Koby Wiener Secular Humanist Rabbi
From the Jezrael Valley  Kibbutz Mizra 19312 Israel www.ravenosh.com

עורך טקסי חיים יהודיים חילוניים וחגי ישראל, במשפחות ובקהילות. 052-7950082. קיבוץ מזרע 19312
www.shaked-wiener.co.il אתר לבני שקד

ספרי שירתי שראו אור:

“מדבר” (שירה, “ספריית-פועלים” ,95) ;

“חליפתי” (שירה , “מחברת שדמות” 98) ;

“סולחה”  (שירה, עברית-ערבית, “מחברת שדמות” ו”ספרית-פועלים” 2001,); מהדורה מקוונת דו לשונית, עברית-ערבית ותרגום לאנגלית באתר “רבאנוש”.

“”בסדר הזה” מהדורה מקוונת קייץ 2003.

“בסדר הזה” – מהדורה מודפסת  יוני2012

“מאזני הארץ”  – כתב יד מסודר ומנוקד בשלבי הגהה אחרונים, ראה אור במהדורה מודפסת ביום השנה ללכתו של קובי.

עבודה חינוכית 

1970- 1983 –  עבודה במסגרות שונות של תנועת-הנוער “המחנות העולים”.

1982- 1984 –  הוראת היסטוריה ומחשבת-ישראל בבי”ס “הר-וגיא” בגליל העליון.

1984-1989 –  הוראה וחינוך כיתות י”א-י”ב במוסד חינוכי “עמקים”, בקבוץ מזרע.

1990-1992 –  שליח “הסוכנות היהודית” ו”השומר הצעיר”, רומא, איטליה.

1993-1999 – ריכוז צוות, הוראה וחינוך של שתי “חברות-נוער” בקיבוץ ובמוסד החינוכי

“עמקים”, בקבוץ מזרע, במסגרת תוכנית “נעלה”.

2001-2003 – מנחה בתוכנית “המכון ללימודי היהדות”, הכנת חיילים לגיור, במחווה אלון, ליד

כרמיאל.

2003-2006-  מנחה תוכניות , צוותי  מורים ותלמידים בתיכון ויסודי, מטעם “מית”ר” (מכללה

ליהדות כתרבות).

2007-2011 – עצמאי. “רב אנוש”.

www.ravenosh.com

תולדות חיים 

1955 – נולדתי  ב רמת השרון , ישראל , לנעמי ושמשון וינר. ; 1973-1983 חבר קבוץ מחניים;  1983 – נישואין לאורית אלון ומעבר לקבוץ מזרע.;   1984 – נולד בכורי, אמיר , אליו הצטרפו עם השנים : שקד(87), מעין(93) , צפריר (96) ,אסף (2000).

בשנת 2006 שכלתי את בני שקד ז”ל. בן 19 שנים היה במותו.

השכלה 

1979-1982 –  לימודים ב”אורנים” . תואר ראשון   ותעודת הוראה  לתיכון, במחשבת-ישראל ובהיסטוריה ( אוניברסיטת חיפה). ;

1993-1995- עמית  בית המדרש ב”מדרשה” ב”אורנים” ;

1996 – סמינר לפיתוח חברתי וכלכלי  באוניברסיטת מישגן , ארה”ב , מטעם שותפות 2000 גליל מרכזי. ;

2001– 2000 – עמית בבי”ס למנהיגות חינוכית בירושלים. תוכנית  ללימודי חינוך מתקדמים של “בית-ספר מנדל” בירושלים. פרויקט אישי :”רב קהילתי –  מחולל קהילת תרבות ישראלית מתחדשת”.

2004-2007 – עמית בתוכנית  “תמורה” להכשרת רבנים חילוניים.

מרצה מומחה במאגר המרצים של משרד החינוך בתחום יהדות כתרבות .

ב2007 הוסמכתי כ-רב-חילוני, ע”י תוכנית “תמורה” להכשרת רבנים חילוניים בישראל .

2010 – בוגר סמינר בריסל של “בית-ספר מנדל למנהיגות חינוכית” , בנושא “מנהיגות  אדפטיבית”.

פעילות  ציבורית

חבר קבוץ מזרע. מרכז תרבות  ומרכז צוות קבלות שבת. שליח הסוכנות היהודית והשומר-הצעיר לרומא,איטליה.  עורך כתב-העת “שדמות” – בשנות ה -80. מתנדב בשותפות 2000. חבר בפורום החינוכי-חברתי של המועצה האזורית עמק-יזרעאל.  סופר ומשורר. מנחה טקסים. מרכז ועדת אבלות בקבוץ מזרע. עמית ב”מרחב” מועצת רבנים חילוניים  בישראל. חבר ועידת מר”ץ.

יצירה ספרותית

“מדבר” (שירה, “ספריית-פועלים” ,95) ;

“חליפתי” (שירה , “מחברת שדמות” 98) ;

“סולחה”  (שירה, עברית-ערבית, “מחברת שדמות” ו”ספרית-פועלים” 2001,); מהדורה מקוונת דו לשונית, עברית-ערבית ותרגום לאנגלית באתר “רבאנוש”.

“”בסדר הזה” מהדורה מקוונת קייץ 2003.

“בסדר הזה” – מהדורה מודפסת  יוני 2012

ט’ באב

פרידה מקובי

הֶסְפֵּד / עלי אלון

אֲנָשִׁים צְנוּעִים בֶּאֱמֶת

גַּם מוֹתָם חֲרִישִׁי,

כִּמְעַט כְּמִתְנַצֵּל: אָנָּא,

סִלְחוּ לִי עַל הַטִּרְחָה,

לֹא יָכֹלְתִּי אַחֶרֶת.

אֲנָשִׁים צְנוּעִים מֵתִים בְּשֶׁקֶט,

כִּמְעַט בִּנְשִׁיקָה.

הַרְחֵק מִמִּלִּים.

הֵם אֵינָם נִלְקָחִים לַשָׁמַיִם

בְּמֶרְכָּבוֹת שֶׁל אֵש.

אֲנָשִׁים צְנוּעִים נוֹתְנִים אֶת לִבָּם בִּשְׁתִיקָה.

הֵם אֵינָם סוֹחֲבִים עַל גַבָּם אֶת הָעוֹלָם כֻּלוֹ.

גַּם אִשָּׁה וִילָדִים הֵם מַשָּׂא כָּבֵד מִדַּי

לְלֵב אוֹהֵב.

אורית, “אשת חייל מי ימצא….”.

זכיתם לזוגיות מיוחדת שאין כמותה.

חיים של משמעות, אחריות ואהבה גדולה.

מחויבות ומסירות ללא גבול ותמיכה הדדית.

חברים אמתיים לחיים,

שקטים, כנים, בלי “פוזה”.

חברים טובים עם תשומת לב ומילה מפרגנת שדבר לא נעלם מעינכם וליבכם.

תמיד במקום כשצריך, עם העצה המתאימה והמילה הנכונה.

אני זוכר את ביקורכם בפריז,

את ההנאות הקטנות של קובי הנותנות לדברים משמעות ויחס.

את מיצוי ההנאה מבגט טרי מהבולונז’רי והמרמלדה,  לעומתם  גם האייפל התגמד.

הערצתי את יכולתך, קובי,  לפשט דברים מורכבים,

את כישרונך לתת לדברים משמעות ועומק במילים פשוטות ומדודות.

לא נתת לדברים שהכאיבו ופגעו בך,  לנהל אותך.

החמלה  שאפיינה אותך כל כך הייתה מקור כוח עבורך וחוכמה.

בחרת לעזוב ביום המציין חורבן והרס עצמי שבאו לעם ישראל בשל “שנאת חינם”.

בחירתך לראות את הטוב ולהדגיש את החיובי, המפייס והמחבר, סימלו את ההיפך מכך ומהווים מקור השראה עבורי ולכולנו.

אסף, צפריר , מעיין, אמיר ובני המשפחה,

ניצרו את מורשתו של אבא קובי ואמונתו הגדולה באדם ובטוב.

אוריתי,

זכית בבן זוג וחבר אמיתי,

מחזר נצחי ורומנטיקן ללא תקנה.

האהבה שהרעפתם,

התמיכה שהענקתם,

העצות הטובות שנתתם,

חכמת החיים, החיזוקים והמילים הנכונות

כולם, יישארו לך כצידה לדרך ארוכה, בצד הגעגועים.

קובי יקר,

לקחת אתך למזכרת, עלי שקד מהגינה ואת קולות המשפחה הגדלה והמתרחבת .

נוח לך עתה בשלווה.

עוזי שמש

רוּחַ חֲרִישִׁית מְנִיעָה אֶת עֲצֵי הָאֱגוֹז.

רֵיחַ דֶּשֶׁא קָצוּר.

בְּרָכָה לַדֶּרֶךְ.

אֲנָשִׁים צְנוּעִים בֶּאֱמֶת נִשָּׂאִים אֶל בֵּית-עוֹלָמָם

לְהַרְהֵר בֵּין הָעֵצִים הֵגְּבוֹהִים

בְּשֶּׁקֶט עַל יַקִּירֵיהֶם.

י’ באב התשע”ו  14/8/16

קובי וינר  – דברי פרידה – אבי פסקל

קובי חבר ורע יקר,הלך לעולמו בימי האולימפיאדה,ודווקא בתשעה באב.

הזכרונות שלי מקובי נוגעים אישית,אידאולוגית,נפשית,אירגונית.הרבה מדליות מגיעות לו,על חייו הקצרים,הרצופים מכאובים נפשיים ופיזיים,על מאבקיו לשמור על יצירתיות ואמנות השירה הגדולה שלו.קובי היה ווינר,ובמאבקים השונים בהם השתתף וזכה הוא הטביע חותם אישי וייחודי.

אישית שמחתי וגם כאבתי,להיפגש בשירה הנוגעת ,המדוייקת והמזוקקת שלו.כל מילה היתה חדה ונכונה כמו איזמל של מנתחים.ככותב שירה בעצמי, מצאתי את דבריו על שירתי כנכונים ומשקפים.כשקובי אהב שיר שלי היה זה בשבילי. ציון “מעולה”.אני זוכר באהבה ובכמיהה את הנסיעות הארוכות לירושלים ללימודי הרבנות החילונית ב”תמורה”,יחד עם דובי חיון, בפז’ו המקרטעת שהיתה לי אז.המאסף הצפוני של תמורה התחיל בבית העמק בגליל המערבי,המשיך בנצרת עילית,הגיע למזרע ומשם ישירות לירושלים.בית המדרש הנודד הזה ידע לדון לעומק בכל סוגיה עם ויכוחים סוערים,וכל כך מעשירים,מרוממים וכיפיים.בדרך חזרה עצרנו תמיד לחומוס חילוני הומניסטי באבו גוש,ישתבח שמו…שנינו חלקנו אהבה גדולה לאיטליה ולשפה האיטלקית וכמובן למטען העשיר שהותירה היהדות המפוארת הזו בעם ישראל.קובי עשה שם שליחות משמעותית.אהבתי את החוש ההומור המעודן של קובי ,שהיה כמו שוקולד מריר,יוקרתי ואצילי.כאבתי מאוד את מותו של שקד.חשתי היטב את ההרס העמוק ביסודות נפשו של רעי,ואת מאמציו האדירים לבנות את עצמו מחדש.

אידיאולוגית חלקנו השקפת עולם יהודית,חילונית,הומניסטית.קובי ידע הומניזם יותר ממני וגם יישם אותו ,בעיקר ביחסי יהודים ערבים במיוחד במחזור השירים “סולחה” שלימד אותי המון ,על איך עושים הומניזם אמתי, ולא רק מדברים עליו ומרוממים אותו.החילוניות של קובי היתה רגועה,מנחמת ומרגשת ובאה לידי ביטוי בטקסים היפים שלו במעגל החיים: חתונה,בר ובת מצוה,לידה וגם אבלות וקבורה.גם במעגל השנה,טקסי קבלת השבת במזרע שהיו לי “בית ספר לקבלת שבת”,טקסי חגים ומועדים.קובי לימד אותנו איך ומה עושים לקראת,בזמן ואחרי טקס בר ובת מצוה.קובי הקליט לי את שבע הברכות לטקס הנישואין,בנוסח האשכנזי, כדי שאלמד “לשיר” אותן.אין ספק שהוא ידע לשיר.מה שקשה להגיד עלי…

אירגונית ,על קובי מוטלת “האשמה” לקיום של מרח”ב- מועצת הרבנים החילוניים בישראל.הוא ארגן את הכנסים הראשונים,במזרע יחד עם הרב גיא אורן.היה ממש כיף לענות על השאלה :”לאן אתה נוסע?” בתשובה המתחכמת :”לכנס רבנים במזרע!” ולראות את סימני השאלה על מצחו של השואל…אחרי שהוסמכנו לרבנים,שבעת הראשונים, בחנוכה התשס”ז,דצמבר 2006,לא היה ברור איך ממשיכים,מה עושים,איך משמרים את הקשר.קובי ידע לאתר את הצורך,להמציא את ההתכנסות ,שהיום, אחרי הכנס ה 12,היא ברורה מאליה.אחרי כ 10 שנים ברור למי תודה ולמי הברכה על העשייה דהיום,שראשיתה אז,בפעלו של קובי.

אני נפרד מקובי,חברי,ידידי ורעי היקר,בדמעות,בחיבוק,בתודה,בהערכה,על שזכיתי להיות במחיצתו לאורך שנים,בפעם האחרונה,כשלושה שבועות לפני לכתו.בפגישה,מבין ערפילי הכאב והשפעות התרופות החזקות,קובי הצליח לתחקר אותי על הפעילות במרח”ב,על המשפחה שלי,כולל כל ילד ונכד.הוא לא היסס לומר לי לפני שנפרדנו (בלי לדעת שזו הפעם האחרונה):”הבאת לכאן משב רוח מרענן.”הבטחתי להגיע שוב….כמה טוב שזה המשפט האחרון ששמעתי ממנו.

שיר מיוחד שכתבתי בזמן הכתיבה על הפרידה מקובי:

כַּמָּה צְעָרִים יָכוֹל אָדָם

לָשֵׂאת

כַּמָּה גּוּף צָרִיךְ לְכָל צַעַר?

כַּמָּה דְּמָעוֹת נוֹרִיד

עַל כָּל

פְּרִידָה

הַחֲצוּבָה בַּסֶּלַע הַמְּצִיאוּת?

לָךְ לְדַרְכְּךָ אִישׁ יָקָר

אֲנַחְנוּ כָּאן נִשָּׂא אֶת זִכְרְךָ בָּאַהֲבָה

מְחַבְּקִים

וּבוֹכִים

אתמול בגיל 61 הלך לעולמו מורה נערץ, משורר,רב חילוני, איש רוח שוחר שלום קובי וינר ז”ל.

מה יכול להיות יותר מעניין מסיפורי עליה לארץ – כל גל מביא איתו השקפת עולם אחרת, ובדרך של ההכלה והקבלה או של הניכור למתרחש בארץ חושף דוקא את עצמו. השפשוף בין שני חומרים אנושיים מייצר חום ומוזיקה שנקראת חיים. אבל מה קורה כשחומר שלך רך, לא מוכן ופגיע?
איזה סיפור עלייה זה הולך להיות?
הסיפור הזה איננו עוד סיפור עלייה ,זהו סיפור של להיוולד מחדש. באומץ שגובל עם טמטום לפקוח עיניים לעולם חדש ולקוות שבעולם הזה יהיה לך מקום ראוי, שנולדת עם צבע עור נכון, ואנשים שמסתכלים עליך הם לא האוייבים שלך, שזכית לחיות תחת מבט של מישהו אוהד ודואג שהוא בטח יהיה החבר הראשון שלך…
בשנת 1996 אני נולדתי מחדש לתוך תוכנית נעל”ה (נוער עולה ללא ההורים) ! כל-כך הרבה היה תלוי בך, מורה יקר. סובבת אותי באנשים חמי לב ודאגת לחויות בונות. אני לא מפסיק לראות ילדים גדולים בעולם שלא זכו בזמנם לחיבוק דומה לשלך ומבין עד כמה אני מאושר. היכולת שלך להתחבר מיד לאמת הפנימית, לאהוב עד תם עם הקרבה תמידית של חיי משפחה שלך עשתה אותך לאימה ולאבא מושלמים עבורי. אני זוכר איך ישבנו במשרד הצפוף, קראת לי מתוך ספר השירה שלך ואני הכנתי לך נס עם חצי סוכרזית ועקצתי כל שורת שירה בשחצנות… בפעם האחרונה שדיברנו, דיברנו על מוות של רונית אלקבץ, שלבים בחיים ומחיר לאהבה.
אותה אהבה עליה אתה שילמת אינני מסוגל בשלב הזה אפילו להכיל אבל תהיה בטוח שמתישהו אני אתגבר גם על האתגר הזה. בשביל עצמי כמובן, וכשזה יקרה אביט שמיימה ואחייך.

לעולם חניך שלך, ז’ניה

עצובים עצובים חזרנו מטקס הפרידה מקובי וינר חברנו האהוב.
אלה הדברים אותם דברתי אליו רגע לפני שנטמן באדמה.
יהיה זכרו ברוך ומבורך והלוואי וירבו שכמותו בינינו שהיה אחד יחיד ומיוחד.
וכך אמרתי:
איש אהוב ויקר מונח לו כאן לפניי,
והוא אהוב ויקר גם אם עוד שעה קלה יכוסה בעפר האדמה אותה אהב
ועליה כתב.
קובי תפילותינו היו רבות ועמוקות, רבות וגבוהות ולא נענו למרות היותן כאלה.
הנה, אתה מצטרף היום אל תיבת הגעגועים שלי והיא איננה מונחת על מדף נסתר. אינה מכוסה ביומיום הממהר לחלוף אל שמחותיו כאביו והבליו .
היא מונחת בלבי ומשקלה עולה. והתיבה שיש בה מיליוני רסיסים של תמונות ומראות ומילים צוברת שמות. צוברת מכאובים .
ענן כבד מנשוא כיסה על חייך אותם המשכת לחיות אפורים וסגריריים. אבל אני ראיתי לכל אורכן של השנים את האור הרב שהיה בך, את לבך הנקי שהיה רחב לב ביותר ואת זיק השמחה בו נשפת ונשפת ולא הפך לאש גדולה.
אנא סלח לנו אם לא היינו טובים מספיק. לא נאמנים מספיק. לא קשובים מספיק. ידינו היתה קצרה מלהביא מזור.
ולך אוריתי אהובה שלנו ולכם אמיר, מעין, צפריר ואסף זכיתם לאהוב ולהיות אהובים ומשמעותיים כל-כך. לא רבים זוכים.
נוח לך קובי את המנוחה אותה בקשת לעצמך.
הכאב והגעגוע נשארים אתנו כמו גם הידיעה שאנחנו נפרדים היום מאחד האנשים המיוחדים והנדירים שהיו כאן לזמן קצר מידיי.

עירית גלר