רבקה זוֹנֶא

בת שמעון ודבורה.

נולדה ב-ח’ בתשרי תרס”ו – 7.10.1905 בסלובודקה (ליטא).

נהרגה ב- כ”ב בתשרי תש”ד – 21.10.1943 באסון בכנרת.

בגיל 38.

נשואה ליוסף (יוסיו) שמש.

אם לאיתן ודבורה.

בת ח”י אביבים הייתה רבקה בעלותה ב-1924 מסלובודקה שבליטא.

עם הגיעה ארצה, באה למזרע כתגבורת רעננה לקבוצת החברות הזעירה של הקיבוץ.

עוד מימי הכשרתה, הייתה בקיאה בחליבה ובטיפול בפרות. לכן, נמסרו לטיפוחה הפרה הראשונה ושתי העגלות. בקבלה את היש המועט הזה לגידול, ייסדה רבקה את ענף הרפת של מזרע. בלא ציוד, בלי מבנים מתאימים, אך במסירות רבה ובידע שנצטבר עם הניסיון, התמידה רבקה בעבודתה במשך שנים ארוכות.

פעילותה לא נצטמצמה מעולם בתחומי מקצועה בלבד. היא נבחרה לוועדות משקיות וחברתיות ובכולן גילתה יחס נאמן לעניינים שנמסרו לטיפולה. בכל אשר פנתה ופעלה, היה האדם – על צרותיו ולבטיו –  בראש דאגותיה.

משהטיל הקיבוץ על רבקה את ריכוז-המטבח, נרתמה למשימה במלוא מרצה. במשך שלוש שנים מילאה תפקיד זה לשביעות-רצון הקיבוץ. אך טבעי היה, שהיא תחזור, עם סיום כהונתה כרכזת במטבח, אל ענף הרפת האהוב עליה.

ב-21.10.1943 השתתפה כנציגת רפתני מזרע בכנס-הבוקרים הארצי שנערך בדגניה. בתום הדיונים, יצאו משתתפיו להפלגת בסירות על-פני הכנרת, לעין-גב. לפתע פרצו מים מבעד לתחתית אחת הסירות. הסירה שקעה עד מהרה במצולות הכנרת. רבקה הייתה בין אחד עשר קרבנות האסון.

יהי זכרה ברוך.