ישראלי דוד 

דוד ישראלי

בן רחל ור’ ישראל לנגנאור.

נולד ב-כ”ג בחשוון תרס”ח – 28.10.1907 בטורקה (פולין כיום, אוקראינה).

נפטר ב-י”ג באדר א’ תשמ”ט – 18.2.89 במזרע.

הניח רעיה – סלה, שלושה בנים – יצחק, אמנון וישראל ונכדים.

 

דוד גדל בבית שומר מסורת, נהגיה ודפוסיה. שורשיו עמקו בתרבות יהודית ובה גם רחבה דעתו. מילדותו קיים בקפדנות את המשמעת של שומרי המצוות, אך הושפע גם מהרוח החדשנית, הציונות-חלוצית, אותה הביאו למשפחה האחים והאחיות שהחלו לבור את דרכם בחיים.

עודנו בנעוריו הרכים, קם בעיירתו –טורקה-  קן שומרי. דוד נכבש ע”י ההתנהגות של בני הנעורים העוסקים בצופיות, המצהירים על אמונתם ושאיפותיהם לעלות לארץ, וכל זאת בשפה העברית. ההשפעה עליו הייתה מסעירה ומהפכנית. הוא מסתיר את הפאות מאחורי האוזניים, מצטרף לקן, מפליג לטיולים בחיק הטבע, מעפיל להרים השגיבים – הקרפטים, לרגליהם שוכנת העיירה טורקה.

עם ראשית התבגרותו, בהתארגן קיבוץ עלייה ב’ של התנועה השומרית בגליציה, יוצא דוד לפלוגת הכשרה של הקיבוץ. בסיימו את השירות בצבא הפולני, הוא עולה ארצה, בראשית 1931. כך מגיע דוד אל הקיבוץ השוכן אז על גבעת מיכאל שבנס ציונה.

כעבור שנתיים נפרד דוד מהקיבוץ. הוא יוצא לבחון את אורחות החיים, תוך התנסות אישית, רוכש דעת מקצועית בעבודות הבניין ובנגרות. בזה הזמן נקשרת בין דוד לבין סלה ברית השותפות בחייהם.

ב-1940, מחדשים דוד וסלה את חברותם בקיבוץ – חוזרים למזרע. כאן הם בונים את קינם המשפחתי. מאז, דוד בכל מערכות המציאות הקיבוצית. הוא עגלון, רועה צאן, אופה, טפסן, מרכז ענף הבנייה בקיבוץ, מרכז הנגרייה. ב-1951, עם התרחבות קואופרטיב “התבור”, משתלב דוד בעבודה שם עם צוות חברי קיבוץ מזרע. הוא בהנהלת החשבונות, בארגון ובמינהל. מתמיד בעבודה זו עד סמוך לפטירתו.

את דוד ציינה האכפתיות הנאמנה. הנכונות לחברות פעילה ומסורה. הוא נבחר לחברות ברוב המוסדות והוועדות בקיבוץ. בוועדת חברים, הבריאות, התרבות, בוועדת המשק, בוועדה הפוליטית, מרכז מועדון לחבר, עורך עלון הקיבוץ. מתמיד בעיון, בהשתלמות, קורא, מרחיב דעת, מעמיק מחקר בנושאי יהדות, חבר קבע בחוג לידיעת הארץ ובסיוריו. עסק בתור הובי בנגרות יצירתית וקישט ביצירותיו את חדרו. אהב דברי אמנות, והתפאר באוסף ההגדות הנפלא שהצליח לאסוף במשך השנים.

בקינו המשפחתי קורנת חום וסיפוק השותפות עם סלה. מוסיפים אור ונחת שלושת הבנים ועוד בנים מאומצים ע”י המשפחה. כל אלה מעניקים להורים שלמי חיים ואושר. עם יסוד משפחות הבנים, זוכים סלה ודוד לשמחת חיבוק הנכדים.

המשפחה חוגגת את יום הולדתו ה-80 והקיבוץ מצטרף לשמחה. שנה לאחר הגיעו לגבורות, מרד בו ליבו – ונדם.

יהי זכרו ברוך.

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן