דן כַּץ
בן אברהם ותרצה.
נולד ב-ו’ באייר תרפ”ז – 8.5.1927 במזרע.
נפל ב-ו’ באייר תש”ח – 15.5.1948 בקרב על כפר-דרום.
חבר קבוצת “אַיָּלָה” (במשמר-העמק).
בן 21 היה במותו.
הניח במותו: אב, אם ואחות.
דּ וֹ נְ קִ י – כינוהו הכל בחיבה. בן מזרע היה, מראשוני הבנים.
יפה תואר, מבנה גופו גדול וחזק – מרשים בהופעתו.
הוא סיים את לימודיו במוסד החינוכי במשמר-העמק, בקבוצת “אַיָּלָה”.
עוד בהיותו חניך המוסד הצטיין בזכרונו, הרבה בקריאת ספרים והקסים את חבריו בצלילים הערבים שידע להפיק מחלילו. עם זאת התבלט כספורטאי מעולה שהבטיח רבות. אצל דן הכל עלה בקנה אחד, כרוך יחדיו: שמחת החיים המתפרצת והעליצות. יושרו הכן והבלתי מתפשר ואצילות הנפש. במגעו היום-יומי עם הבריות היה לכאורה, משהו מן החיספוס, שמץ אבק של קשיחות.
שנת 1946 – דן נקרא לשירות בפלמ”ח, בשורותיו התחשל, כאילו בבת-אחת והתבגר. עלם צנוע היה, מוכר בגדוד, בחטיבה – ומוניטין יצאו לו כחברמן חביב על חבריו.
במסירותו, כבש את לב מחלקתו ואנשיה אהבוהו בשל יחסו החברי. תמיד נכון לכל משימה. היה מעודד את פקודיו ומפיח בהם רוח רעננה ובריאה. כמפקד, היה יעיל והשיג משמעת בפשטות גישתו לאדם.
עם פרוץ מלחמת השחרור ירד דן לנגב הנצור. הוטל עליו לפרוץ עם מחלקתו את טבעת הכיתור המצרי, למען החיש תגבורת לכפר-דרום. שריוני התגבורת הותקפו באש תותחים מצרית קטלנית. אף על פי שהרכב נפגע ברובו, הצליח דן לפרוץ עם המשורין שלו ולהגיע עד לגדר של כפר-דרום. בו ברגע שקפץ מרכבו, נפגע בברך. על אף היותו פצוע, המשיך לפקד על אנשיו ולהנחותם. איבוד דם רב גרם למותו.
הוא נפל על משמרתו למחרת הכרזת המדינה.
יהי זכרו ברוך.
