כץ זאב (דדי)

בן פאולה וד”ר פרידריך כץ.

נולד ב-כ”ד בחשוון תרס”ז – 12.11.1906 באדיס-אבבה (אתיופיה).

נפטר ב-י”ז בטבת תשמ”ז – 18.1.1987 במזרע.

נשוי ללושקה.

אב לעפרה.

בן להורים מבין יהודי גרמניה המתבוללים ממעמד האינטליגנציה המקצועית. נולד באדיס-אבבה שבאתיופיה, שם שירת אביו כנציג חברה מסחרית. עם שוב המשפחה לגרמניה ואחר-כך לאנגליה, מתמיד זאב בלימודיו ואף מתחיל בהשתלמותו האוניברסיטאית ברפואה.

בנעוריו, מצטרף לתנועת-נוער צופית – יהודית. כשקם מפעל עליית-הנוער היהודי מגרמניה, זאב בין חבר-המדריכים החלוצי, עולה עם אחת הקבוצות הראשונות מגרמניה הנקלטת בקיבוץ.

בהמשך דרכו, מציג זאב את בקשתו להתקבל כחבר קיבוץ, ומ-1937 הוא קושר את חייו עם מזרע. כבר בשנותיו הראשונות בקיבוץ, נרקמת שותפות חיים בינו לבין לושקה המנוחה. נולדת להם בת – עפרה. זאב רחום ובקשר לבבי מציף יחד עם לושקה את חדרם המשפחתי ואת בניה של לושקה, והוא נהיה למוקד מקרב ומלכד.

זאב, גבר גבה קומה, רחב גרם, שופע חיוניות, בדיחות דעת, מוח להתרועע, כובש בסיפוריו את לב-הילדים. הפעוטים מעניקים לו את הכינוי דדי – שילווה אותו עד יומו האחרון.

את צעדיו הראשונים בקיבוץ, הוא עושה בהצטרפותו לעובדי הרפת. אח”כ במחסן-התבואות, באספקת התזונה לבעלי-החיים. מידי פעם הוא נקרא להוראת השפה האנגלית במוסד החינוכי במשמר-העמק ובעת התארגנות המוסד החינוכי של חברת-הילדים במזרע. קשריו מתמלאים תוכן עם הקיבוץ בהיבחרו לועדות-החברה והמשק למיניהן.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, מתנדב זאב לבריגדה ומשרת בה עד 1946. עם שובו מספיק “לבלות” במחנה-המעצר ברפיח אחרי ה”שבת השחורה” במזרע כשהפעם, הוא האסיר של הבריטים, איתם שירת בבריגדה.

בחזרתו לאורח-חייו הרגיל, מוצא זאב כר פעולה בארגון אסמי-התבואה בארץ. הוא לומד, חוקר, מתמחה, צובר ניסיון ומיומנות. ארגון עובדי-הפלחה מפקיד בידיו את הטיפול במדור המחסנאות. בשם הארגון הוא יוצא לשליחויות ולמסע-הדרכה. קונה ומרחיב את הידע באחסון זרעי-התבואה. מגיע בסיוריו למזרח הרחוק, לברית-המועצות ועוד…

מפעל “פרי-העמק”, בראשית דרכו, מזמין את זאב לשמש בו כמחסנאי המפעל.

את זאב, מציינת הנכונות להתנדבות. הוא יוצא עם חברי-הקיבוץ לעזרה בקיבוצים צעירים. שוהה כשנה באדמית. במזרע, הוא נרתם לארגון שרותי-האספקה לחברים, ביסוד מחסן-האספקה, ה”כלבו”, הממתקיה הוא מקשר בין האוכלוסייה הזמנית והקיבוץ, מטפל במתנדבים. מסייעים לו בכך ידיעתו בשפות והשכלתו הרחבה.

בשנות השׂיבה, הוא מסייע לנוער ולתלמידים מעפולה, בהכנתם לבחינות-הבגרות בשפה האנגלית. פעולה זו, הופכת לגולת הכותרת במעשי-התנדבותו הרבים, ומעניקה לו הערכה והוקרה ממוסדות-החינוך, ההורים והתלמידים מעפולה ומהסביבה.

עד לימיו האחרונים הוא מתמיד, מוקף צעירים המבקשים את עזרתו ואת קרבתו, את ביתו וליבו החם והפתוח. עד שליבו החולה נדם.

את גופו הוא מנדב למדע.

השאיר אחריו את – עפרה ושתי נכדות.

יהי זכרו ברוך.