ציפורה כץ

בת חנה ומאיר.

נולדה ב-ז’ במרחשון תרנ”ט – 23.10.1898 בפְרֶז’מִישְלֵני (פולין).

נפטרה ב-כ”ח בתמוז תשמ”ח – 13.07.1987 במזרע.

שכבה/קבוצה: צריפין.

רווקה.

מוצאה מהעיירה פְרֶז’מִישְלֵני בפולין. מקום מגורי משפחתה קשור במסורת חסידית וברֶב מִאֵירְיל בעל הנס מפְרֶז’מִישְלֵן, הצדיק וראש שושלת הרבנים המתייחסים לבעל שם טוב. אביה של צפורה ניהל קופת גמל וחיסכון של הקהילה היהודית ובית המשפחה הושפע מהתעוררות הציונות. עם תום מלחמת העולם הראשונה, בהנץ תנועת “החלוץ”, צפורה בין ראשוני המצטרפים לסניף הקם בעיירתה. יחד עם אחותה שושנה ואחיה אברהם יוצאת לדרך, לעלייה ארצה. הם עוברים את ווינה, מפליגים מטרייסט ובסתיו 1920, מגיעים על סיפון אניית החלוצים (בין ראשוני העלייה השלישית), ליפו.

צפורה מצטרפת אל מחנות הפועלים, תחילה בתל-אביב, אחר כך בסרפנד – היא צריפין – בהכשרת התשתית למחנה הצבא הבריטי – מחנה המשמש עד היום את צה”ל. עם סיום העבודות הזמניות ביהודה, עולה צפורה עם בני משפחתה בתוך חבורת “צריפין” צפונה לעמק יזרעאל. עובדים בסלילת הכביש עפולה נצרת, בבניית רפתות ובנייני המשק בבלפוריה ובתל עדש. כשמתחיל הדיון על סיכויי ההתיישבות, מצטרפת צפורה לגרעין מייסדי הקבוצה הנקראת תחילה “צריפין” ואחר כל מסבה את שמה ל”מזרע”.

היא שותפה במאבק, במצוקות ובלבטים להבטחת קיומה של הקבוצה. עובדת בשדה, בסיקול והכשרת הקרקע במזרע, לקראת עיבודה. פועלת  באיסוף ביכורי הקציר הראשון, עם הראשונים ברפת, בשירותי החברה הזעירה והמצומקת.

בצאת ילדי הקבוץ הראשונים למשמר-העמק, למוסד החינוכי הראשון של התנועה – צפורה עם ראשוני הפעוטים, שאלה להם שנות ילדותם הרכות. היא מלווה אותם נאמנה, מהווה להם מוקד חם, אימהי, אוהב. כך היא סוללת עם המחנכים והמטפלות את הדרך לחינוך הקיבוצי מראשוני הניסיון החלוצי של החינוך המשותף.

שמה וכינוייה שם: צִיפְקֶ’ה, נהיה לשם דבר בפי כל.

עם שובה הביתה למזרע, משתלבת צפורה בחיי הקבוץ. ערה, פעילה בדיונים ובבירור  בעיות החיים. היא מתמידה, חיונית, שייכת לסובב אותה. רכזת מחסן האספקה בהלבשת הקבוץ. ממשיכה במתפרה. היא גם מופת של מסירות לאחותה, לאחיה ולבני המשפחה כולם, בשמחות ובמבחני הגורל.

צפורה הגיעה לשנות גבורותיה המתקדמות, ברם רפיון הזיקנה פוגע בה בצורה האכזרית ביותר. משתק את כוחה עד שנפטרה והיא בת 89 שנים.

יהי זכרה ברוך.