פרטים אישיים
ארץ לידה: ליטא, עיר לידה: סובש שפת אם: ליטאית
שמות ההורים: חינה ווולף קושניר
שפות: עברית, ליטאית, יידיש.
עלתה ארצה:1949 לפני הכניסה לקיבוץ: עצורה בקפריסין 1947-49
נכנסה לקיבוץ: 1950
1980 עברה לשנה לקיבוץ יקום
נשואים עם: גדליה להב (התגרשו), נשואים עם זלצמן זלמן
ילדים :חנה, נפתלי, כרמית, ואילת.
נינים: שי, יונתן יובל, מעין, גולן.
השכלה: 4 כיתות גימנסיה
השכלה מקצועית: קורס לגיל הרך, קורס גננות “אורנים”
עבודה בקיבוץ : מטבח, מטפלת בגיל הרך, גננת, אם הבית במועדון, ממתקיה, מחסן בגדים –תיקונים.
תפקידים בקיבוץ: ו חינך, סדרנית עבודה, ו.קשר. פעילות בלהבות חביבה,
עבודה בספרית פועלים,
דברים לזכרה של סוניה – כתבה כרמית
סוניה נולדה בעיר סובץ’ שבליטא ב-1924, כשהייתה בת 15 פרצה מלחמת העולם השנייה, מכל יהודי העיירה הזו נותרו רק 4 משפחות ורק היא הגיעה לחופי הארץ.
מסכת החיים שלך הייתה שזורה בהרבה כאב וסבל שעברת בשואה, כשראית איך אמא שלך ואחותך נרצחות אל מול עינייך.
שנים סחבת את הדברים בליבך ולא דיברת וסיפרת לנו עד שישבת עם תמר אלוני יום אחד בו סיפרת לה את סיפור חייך.
במלחמה היית רוב הזמן במנזר וזה מה שהציל אותך, שם קיבלת את ההכשרה בטיפול בילדים.
כשהסתיים הכול חזרה אמא לווילנה, שם אמרה לאביה שהיא רוצה לנסוע רק לארץ ישראל…
והיא אומנם הגיעה. בדרך באיטליה פגשה את אבא והם הגיעו באוניית מעפילים לארץ ולקיבוץ מזרע, הקימו יחד משפחה ונולדו להם ארבעה ילדים.
מי שפגש את אמא לא יכול היה לנחש איך עברו עליה נעוריה והסבל הקשה שעברה.
אמא תמיד מסבירת פנים, תמיד עם חיוך ובנימוס קיבלה כל אחד.
בתחילת שנותייך בקיבוץ עבדת בבתי הילדים ונחשבת ל-ה- מטפלת שכולם אהבו והעריכו ואפילו עלו לרגל אלייך ללמוד את הקסם אותו את משרה על הילדים שכל כך אוהבים אותך.
בתקופתך השפעת ושינית את הגישה החינוכית בבתי הילדים לשיטת סוניה, ילד שעשה דבר מה, לא צעקת עליו ונזפת בו אלא חיבקת אותו חזק אל ליבך והשפעת עליו בטוב ליבך והאהבה שהענקת לו. וזה עבד
החניכים שגידלת וטיפחת המשיכו והגיעו שנים לאחר מכן בימי שישי לבקר לדבר ואפילו להביא פרחים כהוקרה על כל מה שהענקת להם, לא מזמן הופיע אחד מחניכי העבר שלך באור העמק להגיד לך תודה על מי שהוא היום בזכותך.
עד היום אנשים מספרים לי על שבילי הקיבוץ כמה הם זוכרים אותך כמטפלת אהובה ובלתי נשכחת.
יותר מאוחר כשסיימת עם החינוך הלכת ללמוד רייקי ויוגה כדי שתוכלי לעזור לאנשים במכאובם, ואכן היו מגיעים אלייך הביתה לטיפולים ועשית להם ניסים.
ב ;המשך החיים נולדו הנכדים שאת בתור סבתא היית נפלאה עבורם.
קראו לך “סבתא עם מיץ תפוזים” בבתי הילדים כי תמיד ידעו שאת באה בבוקר עם צנצנת מיץ תפוזים לנכדים שיקבלו ויטמינים.
היית באה בהפסקות יושבת איתם על הדשא ויצרת איתם קשר מאוד הדוק.
בשבע השנים האחרונות הלך והתדרדר מצבך.
זה היה מאוד איטי, זה התחיל בדמנסיה והמשיך להתדרדר.
עקב הטיפול הצמוד בך אמא בהתחלה בבית עם ג’נט ואחר כך באור העמק ארבע שנים, התקרבנו מאוד האחת לשנייה. כל יום הייתי באה לבקר אותך לראות מה שלומך ונוצר קשר מיוחד ועמוק במילים ולקראת הסוף דרך העיניים.
בעיקר הבנתי כמה שאת אמא נפלאה, אישה אמיצה, נדירה, חרוצה, נאמנה וישרה שנותנת את הנשמה והלב לכל אחד. אני גאה להיות הבת שלך.
הסוף היה קשה, הרגשתי שאת נאבקת על כל פעימה ונשימה, כאילו לא רוצה להיפרד, לא רצית לוותר, נלחמת עד הרגע האחרון עם כוחות פנימיים חזקים לאין שיעור.
נזכור אותך תמיד אמא יקרה וניקח איתנו את העצות שלך לחיים טובים ובריאים.
נוחי בשלום
באהבה גדולה מכל המשפחה.
ובהזדמנות זו תודה גם ליואל בעלי על התמיכה והעזרה לאורך כל התקופה הקשה האחרונה.
כרמית.
ים השיבולים
מילים: יצחק קינן
לחן :חיים אגמון
ים השיבולים שמסביב
על גליו לשוט יצא הרוח.
אלף חיוכים אלי שלח האביב,
שמש חביבה יצאה לשוח.
על המיתרים המפיקים צלילי זהב,
הם המזמרים אל התכלת’
אלף מלאכים השרים שלום לסתיו,
נושקים ומלטפים פצעי שלכת,
לה לה לה.
זה השיר שאמא מאוד אהבה, הייתי משמיעה לה אותו באור –העמק
(הבית הסיעודי) היא אהבה שיבולים יבשות ובכלל פרחים מיובשים,
לכן זה שיר שמדבר אליה מאוד. כרמית פ.
סוניה יקרה
אנחנו ההורים והילדים זוכרים את האהבה החיבוק השירה , איך הצליחה סוניה להגיע לליבו של כל ילד בוכה … אנחנו זוכרים את העוגות השבת , אני זוכרת שרוני מספרת לי איך היא מריחה את עוגות השבת בריח שהיא והשיר.. סוניה קימת שם עם הלב החם.
נעמי סמסון
