צחק לֵיאוֹפּוֹלְד
בן שלמה ופנינה.
נולד ב-ב’ בחשון תרע”א – 4.11.1910 בטְלוּמַץ’, גליציה (היום באוקראינה).
נפל ב-י”ט באייר תש”א – 16.5.1941 (בגיל 31).
הניח במותו אחות.
יצחק היה חניך קן טלומץ’ בגליציה, ומן הצעירים בקיבוץ עליה ב’.
עם עלייתו בסתיו 1929 בא לגבעת-מיכאל, עליה התנוסס מחנה הקיבוץ בנס-ציונה. מיד לאחר הגיעו, נשלח להכשרה חקלאית ולשמירה במשק הפועלות על יד עפולה.
תכונתו הטבעית לטפח יחסים חברתיים וכושרו המובהק למנהיגות, גיבשו את דמותו הבולטת כאיש בטחון בעמק. ליצחק שומר השדות, הפרש המצטיין, הנמרץ והאמיץ, יצאו מוניטין בין ערביי העמק כלוחם עז. “חוואדג’ה יסאחק הג’דה” – כינוהו. כך עלה יצחק על המסלול של מדריך ומפקד ב”הגנה”.
בשנת 1936 , עם פרוץ המאורעות – התגייס יצחק לחיל הנוטרים ונמנה עם ראשוני היוצאים מן העמדות המבוצרות אל מחוץ לגדרות, למען קדם כל אויב ומתנכל במקום סתרו. לימים, עלה יצחק בגרם הפיקוד. הוא הוליך את חבריו-פקודיו למארבים, לאבטחת עורקי-תחבורה והיה בין המופקדים על ביצוע עלייתם על הקרקע של ישובי “חומה ומגדל”.
אולם יצחק לא התגדר בתחומי הבטחון בלבד. תמיד, ובראש וראשונה, היה יצחק חלוץ, פועל, איש קיבוץ. הוא שיסד במזרע את ענף הצאן, היה פלח, בנאי, טייח, איש לא הפליא כמוהו להניף את חרמשו לקצור בניר הירוק. כמעט שלא היתה מלאכה במשק שלא הטיב לעסוק בה. עם זאת , מעולם לא התנשא על אחרים ואת הישגיו נהג להצניע ברוב ענוותו.
יצחק, העלם התמיר ויפה-התואר, שפע חדוות-חיים ומרץ-נעורים. הוא היה מוקד כל השמחות בקיבוץ, כאשר מפוחית הפה הדוקה בין שפתותיו המלאות, זרועותיו פרושות וחובקות, הרקיד מעגלים- מעגלים למשך שעות, עד התלהטות הנשמה.
בקיץ 1941, עת התקרבה הסכנה הנאצית לגבולות הארץ, גבר והלך קצב האימונים. בשעת אחד השיעורים בהדרכתו של יצחק, ארע האסון.
יצחק – בראותו רימון-יד עשֵן, חסם וסכך מלוא גופו על הרימון המתפוצץ ובמותו הציל כל שניתן להציל.
יהי זכרו ברוך
