זאב לרנר

בן בלה ואברהם.

נולד ב-ב’ בטבת תש”ג – 10.12.1942 בעפולה.

נפטר ב-ה’ באב תשמ”ח – 19.0.1988 במזרע.

חבר קבוצת “אלומה”.

אח לחני.

נשוי לתלמה.

אב לאיריס, אבי, צור וסמדר.

סב לרז, איתי, יהב, מור, גיא, תומר, אופיר וסייקו.

יליד עפולה. הוריו העניקו לו חינוך יהודי, אך להשלמת השכלתו הם העבירו אותו למוסד החינוכי בקיבוץ מזרע.

זאב, כבר בגילו הצעיר בלט באופיו הישיר, לכאורה מחוספס.

כנער מרדני, לא הסתדר עם המשטר הנוקשה של בית-ספר עירוני. בבואו לחטיבה הבוגרת של המוסד, מצא דרכו חיש-קל בהצטרפו לקבוצת “אלומה”.

בלימודים, בלטה התעניינותו הערה בנושאי חשמל ואלקטרוניקה.

נכבש ע”י עיסוקיו החובבניים במעבדה, שהתפתחו עם הזמן למגמת חייו, בה מצא זאב עניין תוכן וסיפוק.

זאב, השחום, הגבוה, היפה, גדל לעלם המקובל על סביבתו. עם סיום לימודיו במוסד הוא מתגייס לצה”ל, לחיל הקשר. בתום השרות. יוצא זאב עם חבריו מקבוצת “אלומה” לשנת שרות שלישית לעזרה לקיבוץ צעיר – “אדמית”. שם נרקמים קשרי רעות עם תלמה, המוליכים לברית חיים ביניהם. יחד הם בונים קן משפחתי, המתמלא חום ושמחת גידול בנים.

עם תום שנת השרות, עובד זאב תקופה קצרה במטעים עד השתלבותו בצוות החשמלאים. מעתה, הוא לומד את המקצוע ביסודיות, ומרחיב את הדעת בנושאי חשמל, אלקטרוניקה וקשר.

הוא עושה זאת בקורסים לחשמלאים מוסמכים שע”י הטכניון, במעבדה לטלוויזיה של מפעלי “סלורה”.

זאב מייסד את שרותי הטלוויזיה בקיבוץ, פורש את רשת הטלפונים במזרע, וכל אלה הוא עושה תוך תכנון יסודי ומחשבה מעמיקה.

הוא מתמיד בפיתוח מיומנותו. שקוע עד מעל לראש בעבודתו.

ובקיבוץ, זאב, גבר תמיר ונאה, ישיר, ממעיט בדיבורים, לכאורה נוקשה, ולאמיתו של דבר בעל לב חם, נענה ועוזר לנזקק, ממלא תפקידים: סדרן-עבודה, חבר בוועדת-חברים, וועדת בטיחות, וועדת ספורט.

איש צוותא וחברותא. אוהב טיולים.

סביב ביתו טיפח גינה – פינת קסם ירוקה.

לתוך קינו המשפחתי הוא מקרין אהבה, שמחה ואושר… ולפתע,

לפתע, כזאב במלוא אונו, על סף העצה- נדם ליבו.

יהי זכרו ברוך.