יגאל מינצר

בן רחל ואהרון מינצר.

אח לאילנה גלנדר ורבקה מרומי.

נולד ב-ז’ בטבת תרצ”ח – 11.12.1937 במזרע.

נפטר ב-כ”ד בחשון תשמ”ז –  26.11.1986 במזרע.

חבר קבוצת “איילה”.

נשוי לדליה מינצר (לבית פלס).

אב לצפריר, מיכל, מתן, עמרי ולילך.

סב לעדן, מעין, תומר, גל, נעם, תמר, איילת,

אייל, אור, אלון וענבר.

בנם של רחל ואהרון. מילדותו ודרך כל שלבי-גידולו בקיבוץ מזרע, מתבלט יגאל בקווי-אופי ייחודיים של נחישות, תקיפות, ועצמאות נחרצת.

אמנם, תכונות אלה מקשות בראשית-ימיו על השתלבות הילד בקבוצתו החינוכית “אילה”, אולם עם התבגרותו, מסייעות סגולותיו אלה בעמידתו ובהתקדמותו העתידה, כשהוא מחונן בכושר-ביצוע ובחוש של מנהיגות טבעית.

יגאל גדל לעלם תמיר, חסון, ספורטאי מצטיין. כספורטאי נכלל במשלחת בני-נעורים היוצאת לוורשה לכנס בין-לאומי והוא בנבחרת-הכדורסל.

פרק חשוב במהלך התגבשות אישיותו של יגאל חל עם גיוסו לצה”ל. שם, הוא קולט את מהות קבלת-המרות, המשמעת, הדיוק בביצוע המשימות וכל זה, מתרחש כשנשמרת רוחו הטובה המעודדת את ה”יחד” וה”צוותא” עם חייליו – פקודיו ומפקדיו. אלה, מזכים אותו באהדה והערכה.

נכונותו המתמדת של יגאל להתנדבות, וגילויי העזה אישית מוסיפים להערכה כלפיו. זכור בקיבוץ הסיפור והדו, על התנדבותו הנועזת של יגאל בקרב על “מעבר-המתלה” בימי מבצע “קדש”.

יגאל עם הצנחנים בחזית-הקרבות ובשמירה בעמדות הרגישות – מקיים את משימותיו בצורה המושלמת ביותר. בכל אלה, מציינים אותו חום אנושי, חברות מעודדת, ואחוות-לוחמים – תמורתם, הוא רוכש אהדה וחיבת הסובבים אותו. כושרו ועמידתו במבחן-האישיות מובילים גם לעלייתו בגרם דרגות-הפיקוד עד היותו סגן מפקד-חטיבה.

עם תום שירותו הצבאי, חוזר יגאל הביתה לקיבוץ משתלב בחיי-העבודה והחברה, עומס עול תפקידים. אף משרד-הביטחון מטיל עליו הקמת מפעל ברמת-הגולן. הוא מבוקש על-ידי האזור במימוש כמה וכמה מבצעים בתחום השיתוף המשקי, כמו הקמת מרכז-הספורט האזורי ב”גורן יזרעאל”.

בבית, יגאל רכז-הבנין. בתקופת-כהונתו בתפקיד זה והודות ליוזמתו המבורכת, זוכים מפעלי-הבנייה לתנופה בכושר-ביצוע מעולה. כן זכור לטוב, מילוי תפקידו כרכז-המשק בכושרו להזיז דברים- להחליט ולבצע!

יגאל, עמוס התפקידים והמשימות, עומד בשתי רגליו כשותף בהווי-החברה. קולו החזק מתרונן בחן ובעוז בחבורות-הזמר והדיו מגיעים למרחבים. הוא גם שותף “מסורתי” בצוות המבצע את חגי יום-העצמאות בקיבוץ. ער, שמח, מעורה בחברה.

ועם יגאל – דליה, רעייתו לחיים. יחד בונים את קינם המשפחתי ומעניקים לו חום אהבה ואושר וסביבם, הילדים בנים ובנות ויגאל מאושר בכל אשר לו ובביתו פנימה.

יגאל נתבקש להשתתף במפעלי-התנדבות בעלי אופי הומני ייחודי. הוא יוצא בשליחות היזומה על-ידי אייבי נתן לאתיופיה מוכת-הרעב ואחר-כך, לקולומביה הנפגעת בפורענות-טבע הרסנית. שליחויות נאצלות אלה, ממלא יגאל בתושייתו המופלאה וזוכה להערכה והקיבוץ, גאה על כך עם כולם עד…

עד שפוקדת את יגאל מחלה אכזרית חשוכת-מרפא. יגאל נלחם בה בגבורה האופיינית לו. חבריו הרבים מתקבצים סביבו, מנסים לעשות כל שניתן…

הקרב האחרון הסתיים. יגאל נוצח.

יהי זכרו ברוך.