עמיקם מַעְיָן

בן דבורה ורפאל.

נולד ב-ב’ באייר תש”ח – 11.5.1948 במזרע.

נפל ב-י”ג בתשרי תשל”ד – 9.10.1973 בסיני.

חבר קבוצת “גפן”.

נלחם כשריונאי במלחמת יום-הכיפורים בסיני ובה נפל.

הניח בנופלו הורים בקיבוץ, רעיה בתל-אביב – אסתי.

ושתי אחיות -תרצה ומרגלית.

עמיקם נולד שלושה ימים טרם הקמת המדינה ושמו, ניתן לו ביום קום המדינה והוא מעיד על כך. היה נער מחונן ויפה תואר.

נכון לקבל תפקידים, מדריך בקן ה”שומר הצעיר” בגבעת-המורה ובמזרע. הצטיין בחן נעורים ובנועם הליכותיו. דבק בו הכינוי: “עמיקם מלוא הארץ…”.

כבר עם התגייסותו לצבא מתלבט הנער. מבקש “מבחן אישי”, אתגרים למימוש עצמי, בדיקת כוחותיו ויכולתו בעמידה ברשות עצמו.

במלחמת ששת-הימים שירת בסיני. עם תום שירותו הצבאי יוצא להתנסות מחוץ לקיבוץ. דייג. קושר קשרים, לומד תורת החיים בהזדמנויות השונות, עד שמבשילה בו המשאלה לעלות על דרך של לימודים גבוהים.

תוך עבודה בהפעלת ציוד כבד בה הוא מתפרנס, הוא מתכונן לקראת דרכו העתידה: להתמסר לעבודה סוציאלית. במסלול זה הוא קושר את חייו עם אסתי, ונושא אותה לאשה.

שניהם התחילו את לימודיהם וחבריהם בקיבוץ רוחשים להם חיבה וידידות, כי יתכן ויחזרו לחיות בקיבוץ בתום הלימודים.

 ואז, פורצת מלחמת יום-הכיפורים. עמיקם מגויס ונלחם בקרבות השריון בסיני, שם נקטעו חייו יחד עם כל החלומות.

יהי זכרו ברוך

קישור לסרט זכרון