טלי מדוס נחמנוביץ

בת שרה ואליהו נחמנוביץ.

אחות לשלומית, עמית וחובב.

נולדה ב-י”א בסיון תשי”ו – 21.5.1956 במזרע.

נפטרה ב-כ”ט באדר תשנ”א – 15.3.91 במזרע.

חברת קבוצת “דקל”.

בוגרת מוסד “עמקים”.

לזכרה של טלי

כואבים ודוממים באנו להיפרד מטלי.

לשאת קינה על חיים צעירים שאבדו.

טלי, אישה צעירה שלא הספיקה כמעט לטעום את טעם-החיים, טעם-האושר למשפחה, ומחלה אכזרית קטעה את מהלך-חייה.

שנים של סבל לא יתואר, של החמרת מצב מתמדת, של הרגשת אין-אונים, כאשר אין אפשרות להושיע. מי יודע מה התחולל בנפשה כאשר הלכה והתעטפה בשתיקה ולא יכלה לבטא את אשר בליבה.

מי יודע את הכאב והפחד, כאשר לא יכלה יותר לראות את אהוביה וחושך עטף את עולמה לנצח. מי שמע את הבכי של האם והאב המודעים לסבלה ולדעיכתה ותוך-כדי הכאב, יום אחר יום ושנה אחר שנה, להביא אותה הביתה, לנסות להקל על סבלה, לדבר אליה, כאשר הדמעות חונקות את הגרון, לצפות לכל שביב של הבנה ותגובה.

רבים זכרו את טלי הנחמדה, העליזה, בעלת חוש-ההומור, הספורטאית, האצנית המתחרה על המקום הראשון ואחר-כך, טלי בצבא ואחרי זה, הולכת עם איאן ללונדון ושם, תוקפת אותה המחלה לראשונה.

טלי חוזרת אלינו הביתה והקיבוץ ומוסדותיו, הרופאים, האחיות, המטפלות בבית-הבריאות, מנסים להקל על סבלה ולטפל בה במסירות אין-קץ.

ננצור בליבנו את דמותה של טלי הדקיקה, הצוחקת, הנעימה לכל קרוביה.

ולכם בני-המשפחה – תהא זו נחמה פורתא שכולנו, חברי-הקיבוץ וידידים, שותפים לכאבכם ובוכים על חיים צעירים שנקפדו בצורה כה אכזרית.

דברים שנכתבו ונאמרו ע”י ליאור [לפידות] בהלווייה.

יהא זכרה ברוך.