הלה נצר

בת רחל וישעיהו רמר.

נולדה ב-כ”ג בסיון תרס”ה – 26.06.1905 בכפר ליד קרקוב בפולין.

נפטרה ב-כ”ב בתשרי תש”ן – 21.10.1989 במזרע.

הצטרפה למזרע עם קיבוץ עליה ב’ השומר הצעיר, נדבורנה, נס-ציונה.

נשואה לשאול.

אמא לאיה, אסף ומיכל.

סבתא ל-14 נכדים.

ילדותה עברה עליה בכפר ולאחר מכן, עברה עם משפחתה להתגורר בעיר קרקוב שבפולין. שם השתלבה בקן השומר הצעיר ובהדרכה בו.

הלה עלתה ארצה כשהיא בת 24, אחרי גימנסיה ושנתיים לימודים בסמינר למורים. היא הגיעה למזרע בסתיו 1929, עם הקבוצה הראשונה שעלתה לכאן מקיבוץ הכשרה בנס-ציונה. כאן, הכירה הלה את שאול ויחד הקימו משפחה, שלושה ילדים והיום גם 14 נכדים.

הלה עבדה במזרע בכל העבודות המצויות: מטע, מטבח, פלחה. ישבה על המכבש וקשרה חבילות קש וחציר בחוטי ברזל, ישבה על הדריל בעונות הזריעה בשדות וריקני שליד כפר-ברוך. היא השתתפה בקורסים של ההגנה ובמשך שנים, הייתה האחראית לענייני ביטחון במזרע, והדרכת ג’ודו ונשק. עם בוא חברת הנוער ב’ וגם ג’, אשר רוב חבריהן עדיין במזרע, עובדה שנזקפת לזכותה של הלה, נקראה למלא תפקיד של מטפלת בקבוצה. במבט לאחור, היה זה תפקיד כביר, כי הלה קיבלה תחת חסותה , נערים ונערות שהשאירו את הוריהם מאחור באירופה וגם, התייתמו בהיותם כאן. היא שימשה להם אם לכל דבר. לכולם ביחד ולכל אחד בנפרד.

כהמשך טבעי, קיבלה על עצמה הלה את ייסוד חברת-הילדים במזרע בהיותה המטפלת של הקבוצה הבכורה, קבוצת “אילן”.

להלה היו ידי זהב ובהמשך חייה, התמסרה במשך שנים רבות להוראת מלאכת-יד בבית-הספר היסודי ובמוסד החינוכי שקמו.

הלה הייתה פעילה בחיי-החברה והתרבות של הקיבוץ. הייתה שותפה פעילה בשיחות, בוועדות ובחוג הדרמטי של חנוך פז. היא זו שרקמה ברקמת-יד מופלאה את דגל הקיבוץ. ועוד עשתה עבודות רבות ומגוונות.

בשנים האחרונות, עסקה הלה בסריגת סוודרים לכל ילדי מזרע ולחברים, במכונת-סריגה שנקנתה לצורך כך.

הלה ידעה גם חולי וכולנו הופתענו, מכוח-הרצון וכושר ההתגברות שלה.

תמיד ביקשה לעשות הכל בעצמה, רק לא ליפול למעמסה על אחרים ולהרוויח את לחמה בכבוד. בתקופה האחרונה, עסקה הלה בסריגה בחדרה ואת יצירותיה, דאגה להביא למועדון הקשישים ‘עמי”ת’.

הלה קיבלה קשה את פטירת בעלה שאול ומאז, הלכה והסתגרה בתוך עצמה. גם מצב-בריאותה התדרדר והיא הלכה לעולמה שבעת-חיים ומעש.

יהי זכרה ברוך.