דוד סוֹבּוֹל

בן ישראל ויפה.

נולד ב-ג’ בטבת תרפ”ג – 21.12.1922 בקובנה (ליטא).

עלה ארצה ב-1946

נפל ב-ד’ בסיון תש”ח – 11.6.1948 בגיל  26.

הובא לקבורה בבית העלמין הצבאי בעפולה.

דוד היה יליד קובנה ובן למשפחה אמידה. בנעוריו התחנך בתנועת “השומר הצעיר” בפולין.  בפרוץ מלחמת העולם השניה, נדד עם נחשולי הפליטים שזרמו מזרחה והגיע לברית-המועצות. שם התגייס לצבא הפולני שיחידותיו התארגנו באותם הימים במסגרת הצבא הסובייטי.

באחד מקרבות הנסיגה, נשבה על ידי הגרמנים. דוד הצליח להעמיד פני ארי ושוביו הוטעו. הודות לכך, הציל את חייו ובבוא יום הנצחון על הנאצים, זכה להשתחרר מן השבי.

 אחרי המלחמה, שם דוד פעמיו בדרכי “הבריחה” ארצה.  בראשית 1946 הגיע סוף סוף לחוף הנכסף ונשלח למזרע. אף כי דוד לא אהב מעולם לספר על עברו, לא התאפק בבואו לקיבוצנו מלתת ביטוי לרגשותיו: “סוף סוף רכשתי לי בית…”

ואכן, עד מהרה התערה בחברה, השתלב בענף המטעים ובהיותו שופע שמחת-חיים, נראה היה כי שוב לא צפויים לו מכשולים בדרך קליטתו בארץ ובקיבוץ.

בשנת תש”ח, בגבור קרבות מלחמת-השחרור, נשלח דוד לעזרת עמק-הירדן במערכה הכבדה ליד דגניה.  בראשית יוני הועבר צפונה, למען הגן על ישובי הגליל העליון. באחד הקרבות הקשים שהתנהלו אז באיזור משמר-הירדן, התנדב דוד – יחד עם עוד שלושה חיילים – לחלץ פצוע משטח שהיה נתון תחת אש הסורים. בעת הושטת עזרה לחייל שנפצע, השיגו כדור המוות.

הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בעפולה ובבית הקברות שלנו, הקימונו יד לזכרו.

יהי זכרו ברוך

קישור לסרט זכרון