גיורא סימונס

בן הלנה ויעקב.
נולד ב-ב’ בשבט תרפ”ג – 19.1.1923בקלן (גרמניה).
נפטר ב-י”ז בתשרי תשמ”ח – 10.10.1987 במזרע.

הצטרף למזרע עם חברת-הנוער מגרמניה ב-1938.

נשוי לחנה.

אב לאילנה, גילה, נורית ובועז.

סבא לנכדות נכדים .  

גיורא נולד בעיר קלן – גרמניה. עם עליית הנאצים לשלטון, מתערער המצב הכלכלי של המשפחה, גיורא עודנו בראשית נעוריו מתייצב לימין הוריו במאבק להבטחת קיום הבית. בלומדו בבית-הספר התיכון היהודי, הוא מצטרף לתנועת הנוער החלוצי הציוני וכך, נכלל במפעלי עליית-הנוער היהודי מגרמניה ומגיע עם קבוצת בני-גילו, בשנת 1938 ארצה.

זו תחילת דרכו של גיורא בן ה-15 בקיבוץ מזרע. כאן, הוא מתבגר לעלם המקובל על חברתו. כשהמאפיינים אותו המזג השליו, והחייכני, האופטימיות ושיקול הדעת. הוא גובר על הקשיים ברוח טובה ובנכונות לסייע לעמיתיו. עוד בשנות היותו תלמיד בחברת-הנוער, הוא מצליח להיקלט בעבודה בענף הפלחה. כנער חרוץ אחראי ומתמיד הוא זוכה להערכת ותיקי היוגבים וכובש במרוצת השנים מעמד עד הגיעו לריכוז-הענף.

עם תום לימודיו בחברת-הנוער, בבירורים על עתיד דרכו, גיורא בין מחייבי הצטרפות קבוצתו לחברות במזרע. לשם בניית שכבת-גיל שתסייע בקליטת הבנים הבכורים של הקיבוץ שבדיוק באותם הימים, סיימו את שהותם במוסד החינוכי במשמר-העמק.

וכך יוצאים בוגרי חברת-הנוער עם הבנים הבכורים של הקיבוץ לשנת-גיבוש והיכרות חברתית לקבוץ תל-עמל (ניר-דוד), שם גם מתהדק הקשר ונוצרת ברית-חיים בין גיורא וחנה, העתידה לצמוח לשותפות בבניית המשפחה רוויית חדווה ותוכן לאורך חיי הזוג.

ראשית חברותו של גיורא בקיבוץ חלה בעצם ימי מלחמת-העולם השנייה. היא עומדת בסימן התגייסות הישוב להגנה. גיורא בשורות הפלמ”ח. עובד עם פלוגתו במפעלי ים-המלח שותף בפעולות “ליל-הגשרים”. עצור תקופת ממושכת במחנה המעצר ברפיח, אחרי כליאתו ב”שבת השחורה” בקיבוץ.

בתום מלחמת-העצמאות, חוזר גיורא לעבודה בענף עתה, כבר כבעל-ניסיון ובר-סמכא ואף כשיר לרכז את הפלחה במזרע. הוא נבחר בקיבוץ לשאת בתפקידים בחברה ובמשק. יוצא בשליחות התנועה להדריך בקיבוץ צעיר בראשית דרכו. בכל אלה, הוא נבחן בהערכה כללית לכושרו לשאת במשימות המוטלות עליו, כשהוא נאמן לעקרונות ולהשקפתו על דרך-מימושן במציאות היום יומית שלו.

גיורא מזכיר הקיבוץ, גזבר, מתמיד בעשייה הבסיסית המוכתבת על ידי הענף ומערך-העבודה כך, הוא מוביל משאות למרחקים עבור “התבור” ולאחרונה, מזה שנים ב”תעמל” וכל העת, שומר גיורא על אותו הייחוד השליו, ברוח טובה, בשיקול-דעת בפתיחות חברתית חמה ומקרבת ובאוזן הקשובה והמבינה.

וגיורא ליבו רחב, כי גם קינו המשפחתי רחבו תחומיו- והוא, בהבנה ובחום משכנע של אב אוהב וסובלני זוכה ללכד סביבו את אוהביו. סוקר בסיפוק את הדרך בה התמיד, אוהב את מרחבי-הטבע וידע-הארץ שהייתה לו טעם ומחוז-חיים. וכשחיוך טוב על שפתיו וטוב לו עם היחד שלו –מתמרד לפתע ליבו של גיורא וגוזר את הקץ והוא בן 64 שנה.

יהי זכרו ברוך.