חנן סָמְסוֹן

בן אויגן ואנה.

נולד ב-י”ג בניסן תרצ”ב – 19.4.1932

בברסלאו (אז בגרמניה כיום בפולין).

חבר קבוצת “עופר”.

נפל ב-כ”א באדר תשכ”ט – 11.3.1969 בגיל  37.

הניח: אם, רעיה -נעמי, ושלוש בנות –ענת, תמר ורוני.

נכדים: בן, ניר, גל, יעל, אורי, גילי, נעה, יהלי, מיקה.

בעודו פעוט, בא חנן עם הוריו מגרמניה ארצה. ילדותו עברה עליו בקרית-ביאליק ושם, הצטרף לקן “השומר הצעיר”. בשנת 1946, הגיע למזרע למוסד החינוכי והצטרף לקבוצת “עופר”.

באישיותו נתמזגו תכונות וכשרונות שעשוהו למוקד-משיכה בחיי חברת הילדים.

כנותו ונאמנותו-ללא-סייג, חן-הנעורים הכובש לבבות, פעלתנותו הנמרצת שהתגלמה ת מ י ד במופת אישי והצטיינותו בכל פעילות ספורטיבית, – כל אלה, הקנו לו את אהבת חבריו והערצתם.

בשנת 1951, התגייס חנן לצה”ל. תחילה, נקבע לו מסלול של סמל-מדריך ספורט בחיל האויר, אך ליבו נמשך למשימות התובעות מבחן אישי. על-כן, התנדב בין הראשונים ליחידת –101, במבצעיה התבלט כלוחם נועז. בדמותו. השכיל למזג את עצם היותו צנחן עשוי ללא חת עם הדוגמא האישית של אדם היודע נפש חבריו-פקודיו, שעקרונות מוסריים מדריכים את התנהגותו ומעשיו.

במרוצת השנים שלאחר שירותו הסדיר בצה”ל, נשא חנן בעול תפקידיו כרכז השלחין וכרכז המשק. עם הצטרפותו לצוות העובדים ב”מעדני-מזרע” , הפך לרוח החיה בפיתוח הייצור ובהרחבת המפעל. בעבודתו, נהג בקו נמרץ, הדוחף קדימה.

דרכו בפתרון בעיות, היתה מעשית וקולעת הישר לעניין. בתחום החברתי, פעל רבות לגיבוש השכבה הצעירה בקיבוץ.

תוך כדי שירותו במילואים, הגיע חנן לדרגת רב-סרן.

במלחמת ששת הימים, לחם כקצין צנחנים בקרבות הפריצה לעיר העתיקה בירושלים.

במערכה זו התעלה בתעוזתו, בדאגתו לפקודיו ובפעולתו המסורה להצלת חיי-הפצועים.

בעת אחת מתקופות שירות המילואים, יצא חנן למרדף אחרי מחבלים בהרי שכם. הוא נמנה עם כח שעלה על עקבות חוליית-האוייב. בפתח אחת המערות, נתקל באשה מינקת תינוקה.

המחבלים, הסתתרו באותה מערה. אך חנן חס על האם ותינוקה. חמלתו, עלתה לו במחיר חייו. הוא נפל בשומרו על טוהר נשקו ומצפונו.

נקבר בבית העלמין של הקיבוץ.

יהי זכרו ברוך