פז חנוך

בן אברהם וחיה פץ.

נולד ב-א’ בשבט תרס”ט – 23.01.1909 ברוקישקיס (ליטא).

נפטר ב-י”ב באייר תשמ”א – 16.05.1981 במזרע.

עלה ארצה בשנת 1937.

נשוי לליבה פז.

אב למתיה, שאול ויונתן.

סב ליובל, זיו, חן ולירון אזולאי, לילך, לימור, נועה, ענת, יואב, דורון ואפרת פז.

רב-סב לנינים רבים.

חנוך נולד ברוקישקיס – ליטא. בן להורים עובדים, המשפחה ברוכת-ילדים, הבית מסורתי, האווירה בו ציונית. במרוצת השנים עולה מהשפחה כולה ארצה.

חנוך, משחר-נעוריו בקן שומרי. בעלומיו מדריך, ראש-הקן, חבר ההנהגה הראשית בליטא. עד היותו בגיל בר-מצווה למד בישיבה, מתבסס בלימודי יהדות עשירים, אי לזאת מתמיד בהשכלתו הכללית. מסיים בית-ספר תיכון וממשיך שנתיים באוניברסיטה, במסלול חינוך. מסיים סמינר למורים ובשנת 1927, חנוך מורה מוסמך. מצעירותו, מגלה ענין באמנות הבמה. מצטרף לסטודיו לדרמה לומד ורוכש ניסיון בתורת-המשחק והבימוי. בשנת 1937, עולה ארצה ומצטרף לחבר-המחנכים במוסד החינוכי במשמר-העמק.

כאן, הוא מתמיד עד 1945 פעיל ותורם לגיבוש הניסיון הדידקטי החדשני של הוראה בחברת-הילדים המתבגרת.

חנוך מביא אל חניכיו את תודעת הפולקלור היהודי, מעלה הצגות מרשימות אשר מלהיבות את הצעירים והמבוגרים כאחד.

בפרק-זמן זה, בונה יחד עם ליבה את קינו המשפחתי. חנוך מצטרף לקיבוץ מזרע בו ליבה הייתה חברה, ילדיו נולדים במזרע, בתו הבכורה מתיה וכעבור שנים, זוכה בתאומים שאול ויונתן. הבת והבנים נישאים וחנוך חובק נכדים.

במזרע, חנוך עם מייסדי המוסד החינוכי מחנך של קבוצת “אילן” הסוללת דרך וניסיון של החינוך התיכוני לבני-הנעורים במקום. בנוסף להיותו מחנך, משתלב בחברות מלאה בקיבוץ ובפעילות התרבותית ההשכלתית של החברים.

ביוזמתו והדרכתו מתארגן החוג הדרמטי המתרחב והמתמיד לפעול. תורם להעשרת החג והמסיבה במופעים המרשימים את הקיבוץ והסביבה בעמק. חנוך מעלה בחברת-הילדים כמו בקיבוץ עשרות הצגות. מביים מחזות מהמבחר המעולה של הספרות הדרמטית גם מזו שטרם התמודדו בה אז התיאטרונים המקצועיים בארץ. מאפיינת את חנוך היכולת ללכד ולהלהיב חוגים רחבים של מבצעי מפעליו. תרומתו מוחשית גם באזור.

חנוך המורה והמחנך מתמיד בדרכו, חבר במועצת-החינוך, מפקח מטעם משרד-החינוך.

משנת 1960, מורה בסמינר “אורנים”. אולם עצבי-ראייתו נפגעים. חנוך מאבד את מאור-עיניו מאז פרישתו ב-1970 לגימלאות מצטמצמת פעילותו והוא מוגבל בחופש-התנועה שלו.

כעשר שנים נתון הוא במצוקתו הטראגית עד שליבו מתמרד וחדל באופן פתאומי להלום.

יהי זכרו ברוך.