נדב פֶכֶר

בן יהודה (יוּלֶק) וסימה.

נכד לאברהם ואודה פכר וחנה ומשה שלקס.

אחי ראובן וחנה.

נולד בכ”א בשבט תש”ג – 27.01.1943 במזרע.

נפטר ב-ו’ בשבט תש”ס – 13.01.2000 במזרע.

חבר קבוצת “אלומה”.

נשוי ליוספה.

אב לאמיר, טלי ותמר.

סב ל-5.

נדב נולד בינואר 1943, אל החורף השלישי של מלחמת העולם השנייה, כאשר השמדת היהודים באירופה, בעיצומה.

נדב, ילד של ארץ-ישראל – זהב שדות, טרקטורים, ריחות של עמק יזרעאל, רגבים, רפת, מטעים. ילד גבוה, יפה ושקט, קונדסי בחשאי, בעל ידי-זהב, כאביו וסבו. משדר תמיד אמינות, יציבות ורוגע.

בקבוצת “אלומה”, אליה השתייך, נחשב כמנהיג בלתי מוכתר ובעל מילת ברזל ועקשנות כנ”ל. התקשה להתמודד עם לימודים סדירים, בהיותו דיסלקט וללא איבחון, אעפ”כ, בעל כישרונות ברוכים וככזה, כל דבר שנגע בו, הפך להיות כלי מתוקן ובעל ערך, או חפץ של אמנות.

בצבא, היה קצין, השתתף בשתי מלחמות ישראל, כחייל מילואים. חלה בגיל צעיר, עבר טיפולים קשים והחלים.

נדב היה איש עבודה מסור. עבודתו כמסגר אומן, ואח”כ כמנהל האחזקה ב”מעדני מזרע”, חייבה אותו לשעות עבודה רבות. מעולם לא התלונן. הוא לא ידע לכעוס. תמיד כבש את כעסו ומעולם לא הרים קול על מישהו. אם הייתה בו מורת רוח, ניכר הדבר, רק בשתיקותיו.

הבטוי “מלח-הארץ”, נדוש, אולי, אבל התאים לו ככפפה ליד. אדם בעל שאר-רוח, נדיבות, מסירות ומוסר גבוה. הוא היה איש נדיר.

נפטר מהתקף לב בעת שנתו, לאחר שפעת קשה, בראשית שנת 2000 והוא בן 58.

יהי זכרו ברוך.