שמאי קְרָבִיצְקִי

נולד ב-כ”ג בתשרי תרצ”ז – 9.10.1936 בחיפה.

חבר קבוצת “שלהבת”.

נפל ב-ז’ בניסן תשט”ו – 30.3.1955 

בגיל  18.

הניח במותו אם ואחות.

הובא לקבורה בבית-העלמין הצבאי בחיפה.

שמאי בא למזרע בשנת 1945, זמן קצר אחרי שנתייתם מאביו.

הוא נקלט בחברת הילדים עם הצטרפותו לקבוצת “שלהבת”. נער חלוש וקטן היה בבואו, רגיש ושקט. חרף רכותו, השתדל להעלים מעיני חבריו עד-מה זעזעו מות אביו, שכן, מטבע בריאתו, היה מופנם ולא רצה לחשוף רחשי ליבו.

שנים חלפו, עד אשר צל האסון סר ממנו ולא העיב עוד על נעוריו. אט, אט נזדקפה קומתו. לימים, חרג מבדידותו וכבש לעצמו מעמד בין חבריו. ככל שהתבגר, כן התחסן בגופו, צמח להיות עלם נאה למראה. בפעילותו, התרכז בעיקר בחוג הטכני ובעניינים הקרובים לתחום זה.

כאשר סיים שמאי י”ב שנות לימודיו במוסד החינוכי, שוב נקלע לטלטלת לבטים בשל ההכרח להכריע על עתיד דרכו בחיים. הדאגה לגורל אמו החולה והבודדה באלמנותה, הכבידה עליו והקשתה על החלטתו.

שמאי גמר אומר לבחור בחיי-קיבוץ, בראותו במזרע את ביתו. כאן, מצא מענה הולם לבעיות-חייו.

בשנת 1954, התגייס כשאר חבריו לשירות בצה”ל. הוא סיים בהצלחה קורס מ”כים והיה מועמד לבית-ספר לקצינים, אולם הגורל האכזר בעיוורונו התערב… שמאי לא זכה להגיע למטרתו. עת המתין באחד הלילות להסעה אל מחנהו, נפגע על ידי מכונית דורסנית עד מוות.

שמאי קרביצקי הובא לקבורה בחלקה הצבאית של בית-העלמין בחיפה.

יהי זכרו ברוך