ברכה קורן (לבית מנדל)

נולדה ב-ב’ באדר ב’ תרס”ח – 5.3.1908 בפולין.

נפטרה ב-א’ באייר תשס”ג – 3.5.2003 במזרע.

הצטרפה למזרע עם קיבוץ עלייה ב’, נס-ציונה ב-1929.

נשואה לאשר קורן.

אם לזיוה, גדי וצופיה.

סבתא לצחיק, גלית, נירית, יוחאי, איילת, הגר, אסא, עמית וארז.

סבתא רבה לנבו, גלעד, שגיא, יעל, עדן, נעמה, אילי, מונה, שיר ותומר.

אמא הייתה יוצאת מהכלל. היא בנתה משפחה לתפארת, טיפלה באבא שלנו כמו בנסיך. היינו ביחסים מאוד מאוד קרובים. אמא אף-פעם לא הסתירה מאיתנו שום דבר. (שיתפה אותנו בכל דבר ועניין). היינו משפחה מאוד מלוכדת, אני -בתור הבת הבכורה- הייתי במיוחד קרובה לאמא והיא, הייתה מספרת לי כל דבר, אפילו בעיות שקרו לה בתוך המשפחה. אמא הייתה מאוד דאגנית ואני הרגשתי אצלה כל-כך טוב, יכולתי לבוא אליה בכל שעה ותמיד, קיבלה אותי כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם רק בשבילי. אמא אף פעם לא ביקרה אותנו ולא ניסתה לשכנע, או לשלול דברים שאולי לא כל-כך נראו לה נכונים. אמא קיבלה כל אחד מהמשפחה כמו שהוא בלי לנסות או לבקר איזה פעולה או החלטה שלנו, הרגשנו תמיד שיש לנו גב ואמא תקבל כל החלטה שלנו.

בכלל, אפשר להגיד שאמא הייתה ראש המשפחה המורחבת, כל האחים שלה באמריקה וכל הילדים שלהם וכמובן, אחותה מירושלים וכל הילדים שלה, ובהמשך כל בני-הדודים, תמיד היו מגיעים למזרע כדי לבקר את אמא. בכך, קשרה גם אותנו לכל המשפחה וכך, עד היום אנו בקשרים עם כל בני הדודים, גם בארץ וגם באמריקה.

אמא כל-כך דאגה לכולם, בייחוד לנו, ילדיה וכמובן לנכדים ולנינים, מצאה שפה משותפת עם כל אחד. בביתה הצנוע תמיד היו ממתקים, עוגות, פיצוחים ומה לא. אנחנו, היינו אומרים שאמא מחליפה כסף בעבודה, תמיד הייתה אופה עוגות ומביאה לכל אחד מאיתנו עד הבית שלנו. שום דבר לא היה קשה מדי בשבילה, זכינו לבית כל-כך חם ומלוכד. אבא היה יושב בכורסא כמו נסיך ואמא, מאחורי הקלעים הייתה שולפת כל פעם משהו טוב. מיץ-התפוזים שהייתה סוחטת בשביל גדי, היה ידוע לכל המשפחה והרוגעלך שאפתה כל שבוע ומביאה לכל אחד מאיתנו עד החדר, היו לשם דבר. אני, בתור אמא צעירה, באתי כל יום אל ההורים לחדר ובכלל, לא עלה על דעתי שזה אולי קצת מכביד או מעייף, וגם הילדים שלי, הרגישו אצלה כל-כך בבית. אמא, זכרה מה כל אחד אוהב ודאגה שזה יהיה בבית, כדי שתוכל להגיש כשמי מאיתנו היה מגיע לחדר.

מה אפשר להוסיף? היה לנו בית-הורים נהדר ואנו יודעים להעריך את זה, והרבה בזכותה של אמא. בשנתיים שהייתה בבית-הבריאות, באנו כל יום לשהות במחיצתה אחרי הצהריים ובערב וביום האחרון שלה, ביום שישי בערב, באנו כולנו לבקרה ולהיפרד ממנה. בשבת בבוקר פשוט לא התעוררה, אומרים שלמוות כזה זוכים רק צדיקים, אמא לא סבלה משום מחלה או כאבים, פשוט נפטרה בשיבה טובה בגיל 95. הלוואי על כולנו.

-זיוה-.

יהי זכרה ברוך.